פחות פרטיות - יותר תחרות - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פחות פרטיות - יותר תחרות

חוק הגנת הפרטיות, שנוסח ב-1981, לא עונה על הצרכים של פעילות משקית מודרנית, המסתמכת יותר ויותר על מידע מדויק ומפולח

3תגובות

באחרונה פורסם כי הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע (רמו"ט) נקטה פעולות אכיפה תקיפות נגד חברת דאטה רינגס, שמכרה מידע אישי על אזרחי המדינה לחברות וגופים במשק ("בנקים ומאות חברות קנו מידע אישי על אזרחים", עידו באום, TheMarker, 
3 באוגוסט 2015).

בה בעת פורסם התזכיר לחוק שירות נתוני אשראי, שאמור להביא להקמת מערכת לשיתוף נתוני אשראי. בישראל שאחרי המחאה החברתית, צריך היה להתעורר דיון נמרץ לגבי הקשר בין פרטיות ומידע לבין מחיר ותחרות. ואולם דיון כזה לא מתקיים.

רמו"ט חושדת כי מאגר המידע של דאטה רינגס הסתמך על מרשם האוכלוסין הגנוב של ישראל, שהופץ באינטרנט, ונוסף לו מידע מפנקסי בוחרים שנמסר למפלגות. לקוחות החברה השתמשו במידע כדי לטייב את מאגרי המידע שברשותם - כלומר, לעדכן רשומות ישנות של מידע על לקוחותיהם - או כדי לפנות בהצעות מפולחות אישית לרכישת מוצרים ושירותים. ואכן, מידע מדויק ועדכני הוא נכס עסקי.

אוליבייה פיטוסי

לצורך הגברת התחרות בתחום האשראי הקמעוני, מורה התזכיר לתיקון חוק נתוני אשראי להקים מאגר לנתוני אשראי שממנו יימסר מידע אודות לקוחות המבקשים הלוואות. במאגר ייאספו "נתונים לצורך הערכת הסיכוי שלקוח יעמוד בפירעון תשלומים, ובין השאר, נתונים אודות תשלומים שהתחייב בהם בעבר והאם עמד בפירעונם, ונתונים בדבר היקף אשראי שנטל". זהו מידע רגיש המצוי בליבת ההגנה של דיני הפרטיות, והתזכיר מכשיר את איסופו בלי הסכמתנו מראש, בסטייה מהדין הקיים. הוא גם מרחיב את המקורות שמהם ייאסף המידע. כל זאת עושה התזכיר מפני שהוא מכיר בקשר הדוק שבין פרטיות לכלכלה, ומבקש לקבע משוואה פשוטה: פחות פרטיות שווה ליותר תחרות.

ואכן, מידע מדויק מעודד פעילות כלכלית יעילה. אם כל המידע היה זמין לכל הארגונים, הם יכולים היו להציע לכל צרכן מוצרים ושירותים המתאימים למאפייניו, לצרכיו וליכולתו הכלכלית. בעולם שבו המידע זמין לכל, מחיר המוצרים עשוי להיות אופטימלי. הבעיה היא שתובנה זו מנוגדת להיגיון המנחה את חוק הגנת הפרטיות. הן החוק, הן הרגולטור והן הפסיקה, מתייחסים לפרטיות כאל זכות־על. תומך בכך חוק יסוד: כבוד אדם וחירותו, שעיגן את הפרטיות כזכות חוקתית.

כביכול, אין לפרטיות השלכות על יעילות כלכלית, מחירים, תחרות, ודאות כלכלית וזכות הקניין של הנושה. הפרטיות נהפכה זכות לבדד תשכון. ככל שהיא נאכלת ונשחקת יותר על ידי שחקני מידע רב־לאומיים, כמו גוגל או פייסבוק, כך מנסים לבצר את ההגנה סביבה.

חוק הגנת הפרטיות, שנוסח ב-1981, לא מכיר בכלכלת מידע. הוא אינו עונה על הצרכים של פעילות משקית מודרנית, המסתמכת יותר ויותר על מידע מדויק ומפולח. לנוכח זאת, משרד המשפטים אינו עושה דבר. לכל היותר ניסתה המדינה לפני כארבע שנים לערום סמכויות אכיפה דרקוניות על גבי התשתית החוקית הקורסת. לשם כך יזמה הצעה לתיקון מספר 12 בחוק הגנת הפרטיות, שלא הבשילה לחוק, וטוב שכך. אבל בחינה ושינוי מהותי של חוק הגנת הפרטיות, כדי שיהלום את צורכי השעה ונסיבות החיים בישראל, משרד המשפטים אינו עורך.

שרת המשפטים, איילת שקד, מכירה את ההתפתחות המהירה של טכנולוגיות המידע. ראוי שתכניס לתוכנית העבודה שלה גם נושא זה. בכך יתאפשר לישראל להמשיך ולהיות בחזית המשפט והטכנולוגיה — ולהתאים את הדין לצורכי המשק, הכלכלה והתחרות העסקית.

הכותב הוא שותף בכיר במשרד פרל כהן צדק לצר ברץ, ומייעץ לחברות בתחומי הגנת הפרטיות ואבטחת מידע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות