מדע |

בשורה לשת"פ המדעי עם ארה"ב

המדע הישראלי נזקק לקשרים בינלאומיים כדי להתפתח - מרכיב עיקרי בקשרים אלה הוא שיתוף פעולה מחקרי

יאיר רוטשטיין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יאיר רוטשטיין

דו"ח שהוגש באחרונה לממשלת ישראל על ידי האקדמיה למדעים קובע כי חיזוק הקשר המדעי עם ארה"ב הוא אחד מהצרכים המרכזיים של מערכת המדע הישראלי. מודל חדש של שיתוף פעולה מחקרי עם ארה"ב יתרום לצורך מרכזי זה.

המדע הישראלי נזקק לקשרים בינלאומיים כדי להתפתח. מרכיב עיקרי בקשרים אלה הוא שיתוף פעולה מחקרי. המדענים נחשפים לרעיונות חדשים ויכולים להיעזר במכשור מדעי ובידע, שלעתים אינם קיימים בארץ. לא מקרה הוא שמקבלי פרסי הנובל הישראלים שאינם תיאורטיקנים, ביצעו לפחות חלק ניכר מעבודת המחקר שזיכתה אותם בפרס מחוץ לישראל. לדוגמה, הפרופסורים אהרון צ'חנובר ואברהם הרשקו קיבלו את הפרס ביחד עם פרופ' אירווין רוז מאוניברסיטת קליפורניה על גילויים שנבעו 
מעבודה משותפת.

המדענים הישראלים רוכשים הערכה רבה לקהילייה המדעית הגדולה בארה"ב, שהיא המובילה העולמית במדע, ומייחס ים חשיבות רבה לקשר עמה. רוב הסטודנטים הישראלים היוצאים ללימודי תואר שלישי בחו"ל, עושים זאת בארה"ב, ורבים מהמקבלים את התואר בארץ פונים לפוסט־דוקטורט באוניברסיטה 
אמריקאית מובילה.

בעבר, הקשר של המדע הישראלי היה בעיקר עם המדע האמריקאי. החלק הממוסד של הקשר המדעי בין שתי המדינות נעשה בעיקר באמצעות הקרן הדו־לאומית למדע ארה"ב־ישראל הידועה בכינוי BSF, שהוקמה ב–1972 והיוותה נדבך חשוב להתפתחות המדע בארץ. במהלך השנים חילקה הקרן יותר מ–5,000 מענקים למחקרים אמריקאיים־ישראליים משותפים, אולם מזה כ–20 שנה שהאפקטיביות של קרן ה–BSF נשחקת והולכת, וכיום אינה מדביקה את צורכי הקהילייה המדעית בישראל בקשר עם עמיתיהם בארה"ב, מכיוון שהקרן הצמיתה שמפירותיה מתוקצבת פעילות ה–BSF, לא הוגדלה זה 31 שנה. עם זאת, בכל סבב הצעות, פונות לקרן כ–850 קבוצות של חוקרים ישראלים ואמריקאים, השואפים לעבוד יחד ושה-BSF הוא התקווה המרכזית למימוש שאיפתם זאת.

נכון ל–2015, ממשלת ישראל משקיעה בקשרי מדע עם אירופה יותר מ–120 מיליון יורו לשנה, ואילו עם ארה"ב כ–14 מיליון דולר בלבד. אין חולק על החשיבות העצומה של הקשר האירופאי למדע הישראלי, אולם חוסר האיזון בהשקעה בקשר עם אירופה לעומת ההשקעה בקשר עם המובילה העולמית במדע, הוא בעייתי ביותר.

באחרונה, בעידוד ראש הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) היוצא פרופ' מנואל טרכטנברג, הצליחה קרן ה–BSF לפתוח למדע הישראלי ערוץ חדש וחשוב לשיתוף פעולה עם המדע האמריקאי. הוקמה מערכת של הסכמים למימון מחקרים משותפים של חוקרים ישראלים ואמריקאים, עם אגפים רבים בקרן הלאומית למדע של ארה"ב (NSF). הוסכם כי הצעות המחקר המשותפות ישולבו בתחרויות הרגילות הפתוחות לחוקרים האמריקאים. במחקרים שייבחרו למימון, ה–NSF יממן את החוקרים האמריקאים ואילו ה–BSF יממן את הישראלים, מתקציב מיוחד שיקבל לכך ממשרד האוצר ומות"ת.

נפתחו כבר כמה תוכניות למימון משותף של מחקרים ועד סוף 2015 מערכת שיתוף הפעולה עם ה–NSF תכלול ביולוגיה, פיסיקה, מחשבים, חומרים, הנדסת חשמל, אנרגיה חליפית, חקר המוח, פסיכולוגיה, כלכלה, אוקיאנוגרפיה וגיאולוגיה. מערכת כה נרחבת לשיתוף פעולה מדעי - אין לארה"ב עם אף מדינה בעולם.

עד כה נתמכה פעילות זו בתקציב צנוע של 3 מיליון דולר בשנה, אך מימוש ההסכמים הקיימים והרחבתם מחייב הגדלת התקציבים. מערכת ההסכמים הזאת והאפשרות להרחבתם, מהוות הזדמנות יוצאת דופן למדע הישראלי ומציבות אתגר בפני קובעי מדיניות התקצוב המדעי בארץ.

אני קורא לקובעי המדיניות לפעול למען הגדלה משמעותית של התקציבים שיוקדשו לשיתוף הפעולה המדעי עם ארה"ב. החוקרים המעולים והרעיונות החדשניים למחקר קיימים בישראל וההסכמים נחתמו – ההצלחה תיגזר מהתקציבים שיוקצו למחקרים אלה, הצפויים להניב חידושים מדעיים לטובת החברה והכלכלה בישראל והאנושות בכללותה.

הכותב הוא מנהל הקרן הדו־לאומית ארה"ב־ישראל

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker