ההסתדרות - ארגון טוב ולא ממושמע - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההסתדרות - ארגון טוב ולא ממושמע

ארגוני עובדים ממושמעים, כמו עיתונות ממושמעת, מאפיינים משטרים חשוכים, שבהם הם שופר וזרוע של המשטר - וטוב שבישראל לא כך המצב

8תגובות

קולות צורמים של ביקורת נשמעים בנוגע להסתדרות. הביקורת תתעצם בקרוב, כשייפתח המשא ומתן על תוספות שכר לעובדי המגזר הציבורי — והיא ידועה מראש: תלי תלים של מלים ייכתבו נגד ההסתדרות, שתצטייר כמי שמגינה על הוועדים החזקים, על היותה גוף אנכרוניסטי המתנגד לשינויים שיפעלו לטובת האזרחים, ועל כך שיש לאסור על שביתות בחוק.

שלוש טעויות יסודיות ניצבות בבסיס הביקורת: הראשונה נעוצה בפרספקטיבה, ובעניין זה כדאי להתבונן במהלכים שהובילה ההסתדרות גם בהיסטוריה הקרובה; השנייה היא בשאיפה להסתדרות ממושמעת, שתקבל את עמדת המדינה כדברי אלוהים חיים; והטעות השלישית היא בהתעלמות מהצד השני של המטבע — המדינה כמעסיקה, שהיא שותפה לא פשוטה ליחסי עבודה קיבוציים.

עופר וקנין

בחורף 1995 התחיל שעון החול של ההסתדרות לאזול, ועתידה לא היה ורוד. מספר העובדים המאורגנים נשחק, ומימוש הסיסמה של חיים רמון, יו"ר ההסתדרות דאז — איגוד מקצועי "רזה ושרירי" — שליוותה את קמפיין הבחירות שלו, נראה רחוק מתמיד. ואולם לא רק שההסתדרות שרדה את המהפך, היא גם מובילה בשנים האחרונות מהלכים משמעותיים, כמו פיצוי לעובדים ומעסיקים בזמני מלחמה, הסכם פנסיית חובה, העלאת שכר המינימום, ובאחרונה — ראשיתו של תהליך למיגור עובדי הקבלן במשק. כל אלה, לצד גלי התאגדויות העובדים, מביאים למסקנה כי שעון החול נעצר.

ההסתדרות נעתרה לבקשות המדינה וניהלה עמה משאים ומתנים, שתוצאותיהם היו הפחתות שכר וקיצוצים כואבים. כך, בתוכנית הייצוב של 1985, מול ממשלת האחדות הלאומית; כך גם בתחילת שנות ה–2000, בהסכמי "עידוד הצמיחה", שמשמעותם קיצוץ שכר; וכן ב–2009, עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי, כשההסתדרות חתמה על הסכם לתרומת ימי הבראה. ההסתדרות היתה שותפה לתוכניות הבראה רוחביות, שמירה רחבת היקף על זכויות העובדים ושינויים נוספים שנדרש להם שותף אחראי, שמוכן לוויתורים רציונאליים לצד הגנה על העובדים.

תפקידו של ארגון עובדים הוא לייצג קבוצות עובדים. כל שינוי בתנאי העבודה, ובמלתו המכובסת "רפורמה", שיש לו השלכות על העובדים, מחייב את המדינה לנהל משא ומתן קיבוצי. זו אינה רק זכות של ארגון העובדים, אלא גם חובתה של המדינה כמעסיקה הגדולה במשק, והיא לעתים מנסה להתנער מחובה זו. במקרה כזה, על ארגון העובדים להשתמש בלית ברירה בכלים העומדים לרשותו — צעדים ארגוניים.

דווקא המדינה, שלה חובת תום לב מוגברת, מתעלמת לעתים ממעמדו של ארגון העובדים ומהחובות שנקבעו בדין ובפסיקה. ממשלת ישראל, בניגוד לממשלות בסקנדינביה, למשל, אינה יושבת סביב שולחן עגול עם ארגון העובדים, ולעתים מתנהלת כיריבה שלו. המדינה היא בכובע אחד מעסיק, ובכובע אחר היא הריבון.ואולם היא עדיין לא ריבונו של עולם, ובמסגרת משא ומתן מנסה כל צד לשכנע בצדקת טענותיו בכלים העומדים לרשותו. למעסיק הפררוגטיבה הניהולית, ולארגון העובדים הזכות לנקוט צעדים ארגוניים — כך שני הצדדים שווים בכוחם.

אחד היסודות החשובים של ארגון העובדים הוא עצמאותו. עליו לשמש שותף למשא ומתן ולוויתורים — אבל לא לתכתיבים מלמעלה, אלא במסגרת משא ומתן הוגן. ארגוני עובדים ממושמעים, כמו עיתונות ממושמעת, מאפיינים משטרים חשוכים, שבהם הם שופר וזרוע של המשטר. טוב שבישראל זה לא כך.

הכותבים הם עורכי דין בעלי מומחיות במשפט העבודה האישי והקיבוצי, ושותפים במשרד בנימין מ. כהן ושות'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות