למנות נציבת שוויון הזדמנויות ערבייה

בפועל, וחרף המאמצים שהשקיעה הנציבות בנושא בשנים האחרונות, טרם התחוללה מהפכה בעיסוק בנושא הלאום

טליה שטיינר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

בעוד כמה ימים ייסגר המכרז לאיתור נציב שוויון הזדמנויות בעבודה, לקראת סיום קדנציה של שש שנים של הנציבה הראשונה, עו"ד ציונה קניג־יאיר. כעת מעניין לבצע תרגיל חשיבה: מהם הסיכויים שבסוף התהליך נחזה במינוי של נציב או נציבת שוויון ערבים?

כבר יותר מ-20 שנה שחוק שוויון הזדמנויות בעבודה מאפשר לנפגעי אפליה לתבוע מעסיקים בתביעה אזרחית, אלא שמסתבר שנפגעי אפליה נרתעים מלהגיש תביעות, ואלה לא מיהרו לבוא. בהיעדר הרתעה משמעותית, התנהגויות מפלות נותרו שכיחות למדי בשוק העבודה הישראלי.

הקמת נציבות השוויון ב-2009 שיקפה את ההבנה שהתמודדות עם אפליה וקידום שוויון בשוק העבודה אינן יכולות להיות מוטלות על כתפיהם של הנפגעים בלבד, אלא להתבצע בהובלת המדינה.

ציונה קניג־יאיר, הנציבה הנוכחיתצילום: אמיל סלמן

מרכז פעילותה של הנציבות הוא הטיפול בפניות הציבור, בדרך של הוצאת מכתבי בירור והתראה למעסיקים, ייצוג בתביעה או התייצבות כידיד בית הדין לעבודה.

לנציבות מוגשות כ-800 פניות שנתיות, ופילוח הפניות מלמד על "לקוחותיה" של הנציבות: יותר מ–50% מהפניות הן בעלות אופי מגדרי. כ–30% מן הפניות עוסקות בפיטורין על רקע הריון, והשאר מתחלקות בין אפליה על רקע מין, הורות, מעמד אישי 
וטיפולי פוריות.

ואין לטעות - מדובר בפניות מצד נשים יהודיות בלבד. לאורך השנים, שיעור הפניות של ערבים לנציבות בגין אפליה על בסיס לאום נע בין 2% ל-6%.

במבחן התוצאה, עד היום מעולם לא נדון בבית הדין הארצי לעבודה או בבית המשפט העליון תיק העוסק באפליה על בסיס לאום, ואין קנה מידה משפטי ברור להכרעות בנושאים כמו סיווג ביטחוני בשוק העבודה, יתרון לניסיון צבאי בדרישות של תפקידים בהייטק, התייחסות למקום מגורים מרוחק, שימוש בשפה שאינה עברית במקום העבודה, עבודה במהלך חודש הרמדאן, או מעמדן של התבטאויות ברשתות החברתיות החורגות מן הקונצנזוס הישראלי כעילות פיטורין. בלי להמעיט בקשיים של נשים או משרתי מילואים בשוק העבודה, הקמת הנציבות נועדה לחזק את המאבק באפליה בעיקר במקומות שבהם כשל האכיפה הוא החריף ביותר.

בפועל, וחרף המאמצים שהשקיעה הנציבות בנושא בשנים האחרונות, טרם התחוללה מהפכה בעיסוק בנושא הלאום. מכאן החשיבות של זהות הנציבה הבאה: העמדת ערבי או ערבייה בראש נציבות השוויון בישראל תהווה עדות להכרת המדינה בכך ששילובם המלא של הערבים בישראל מצוי בראש סדר העדיפויות הלאומי. לצורך הדוגמה, ב–50 שנות קיומה של נציבות השוויון האמריקאית, נכללו בין ראשיה אנשים ממגוון לאומי ואתני מרשים (שמונה נציבים ממוצא אפרו־אמריקאי, שלושה ממוצא לטינו־אמריקאי, ושלושה ממוצא אסייתי־אמריקאי). גם אם יש שטחיות מסוימת בספירה הזאת, הדבר משקף אמירה ערכית ביחס לאוכלוסיות המתמודדות עם אפליה ונאבקות בעבור שוויון.

בסופו של יום, הרווח הגדול ביותר לא יהיה רק בהגברת הטיפול באפליה על בסיס לאום: כשהחברה הישראלית תתרגל לראות נציבה ערבייה פונה למעסיקים בגין אפליית משרתי מילואים, מציגה בכנסת בעניין שילוב חרדים במקום העבודה ומתייצבת בבית הדין להגן על נפגע אתיופי, נתקרב עוד צעד לנורמליזציה של יחסי יהודים־ערבים בישראל.

לשם מטרה זו, על ועדת האיתור לעשות צעדים אקטיביים כדי להביא לידיעת הציבור הערבי את פתיחתו של המכרז ולנסות לאתר מועמדות מתאימות מקרב ציבור זה.

הכותבת היא חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker