תאגידי הגז צריכים להפנים - אין דבר כזה 
"ודאות רגולטורית" - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תאגידי הגז צריכים להפנים - אין דבר כזה 
"ודאות רגולטורית"

הדרישה לוודאות רגולטורית מנוגדת לטובת הציבור - הן כלכלית והן מוסרית

תגובות

"לא יעלה על הדעת כי משהוענק רישיון כללי - ולו מכוח חוק - יהיה הוא בלתי מוגבל בהיקף, במהות, במקום ובזמן, והשר לא יוכל לעולם להפעיל את שיקול דעתו לפי אותו חוק עצמו אם יחול שינוי במדיניות הממשלה או בצורכי המשק, ויתקיימו העילות המסמיכות אותו לעשות כן" - כך נכתב בבג"ץ, בעתירה של בזק נגד משרד התקשורת.

תאגידי הגז דורשים מהממשלה "ודאות רגולטורית", קרי שהממשלה תתחייב שלא לשנות את החוקים והתקנות, ולא תטיל עליהם מגבלות על כל פעולותיהם בעתיד. תאגידי הגז השיגו כבר הגנה חלקית משינויי חקיקה בהעלאת מס חברות. בחוק מיסוי רווחי נפט נקבעה הצמדה שלילית של היטל ששינסקי למס החברות במשק, כך שכל עלייה של אחוז במס החברות תפחית מגובה מס רווחי יתר על הגז.

דרישה זו נוגעת לאושיות קיום מדינת חוק עם הפרדת רשויות. אם הדרישה תתקבל בכל צורה "מרוככת", הרי שהממשלה תגביל את יכולתה של הכנסת לחוקק חוקים ותקנות, ותשחק את זכותה הבסיסית של המדינה לחוקק חוקים.

אי־פי

במקום שהמדינה, בתגובה לדרישה החצופה הזאת, תזרוק את תאגידי הגז מהחדר, ותלמד שאין קץ לסחטנות, אנו שומעים שהמדינה "סירבה לתנאי הזה". למעשה, הדיונים לקראת הסכם בקבינט ממשיכים במטרה להגיע להסכמות עם אותיות קטנות, שיבטיחו את הדרישות מחברות הגז. הרי לפי בנימין נתניהו, חייבים להגיע להסכם במהירות.

כולנו רוצים ודאות, כולנו מעוניינים בהגנה מפני אירועים שליליים. ואולם תאגידים עסקיים מעוניינים בוודאות רגולטורית, כמובן בכיוון אחד. שיעור מס החברות שהיה נהוג בעת מתן ההיתרים, הרשיונות והחזקות, היה 36% עד 2003. ב-2011 הורד המס ל-24%, 
וב-2014 נקבע על 26.5%. הורדת מס החברות הכניסה לנובל אנרג'י, דלק קידוחים, אבנר חיפושי נפט ודלק השקעות ונכסים, השותפות בפרויקט ים תטיס, עשרות מיליוני דולרים מתחילת ההפקה ב–2004. לא שמענו אז כל תלונות על "אי־ודאות רגולטורית".

אין בעולם הנאור ודאות רגולטורית. מרבית מדינות הנפט בעולם המערבי משנות את חוקי המס, בין השאר לצורך הגדלת חלקה של המדינה בהכנסות הגז: בריטניה ונורווגיה נקטו מהלך דומה לאחר גלויי הגז והנפט בים הצפוני, והמשיכו ושינו את החוקים הרלוונטיים כמה פעמים ב-40 השנים האחרונות; ברזיל עשתה זאת לנוכח תגלית הנפט הענקית מול חופיה; קנדה ביטלה בסוף 2006 את הפטור ממס שהיה על תאגידים כמו Canadian Oil Royalty Trusts, והחילה עליהם חבות מס כמו על חברות אחרות בשיעור המירבי של 31.5%; וגם אלסקה שינתה את תנאי החוזים כך שתקבל נתח גדול יותר מההכנסות.

הדרישה של תאגידי הגז לוודאות רגולטורית, קרי שהממשלה תתחייב שלא לשנות את החוקים והתקנות בתחומי הנפט והגז בפרט ובתחומי המיסוי בכלל, היא בעלת אופי אנטי־דמוקרטי. קבלת דרישה זו תעניק לתאגידי הגז זכות וטו על מדיניות ציבורית לאומית.

"ככלל, יש לכבד התחייבות חוזית, והדבר חל גם על רשות שלטונית. אלא שעל רשות כזאת חלה חובה ציבורית להשתחרר מהסכם כאשר צורכי ציבור חיוניים מחייבים זאת. הלכת ההשתחררות מוחלת כתנאי מכללא בחוזה שלטוני", קבעה שופטת בית המשפט העליון איילה פרוקצ'יה בפסיקה מ-2010. ובהמשך: "בנסיבות העניין, נראה לי כי לא רק שהרשות הציבורית היתה רשאית להשתחרר מההסכם, אלא חלה עליה חובה ציבורית לעשות כן".

הדרישה לוודאות רגולטורית מנוגדת לטובת הציבור - הן כלכלית והן מוסרית - וכדאי וחשוב שתורד מסדר היום. אסור להיכנע לדרישות תאגידי הגז.

הכותב הוא חוקר במרכז חזן במכון ון־ליר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות