חוק ביטוח בריאות ממלכתי גוסס - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חוק ביטוח בריאות ממלכתי גוסס

ההרעבה וההזנחה ארוכות שנים של מערכת הבריאות על ידי הממשלות לדורותיהן גרמו למצב שבו שוב אנו מתמודדים עם פערים ואי שוויון בזמינות הטיפול הרפואי בין אוכלוסיות שונות

לפני כ–20 שנה הפך חוק ביטוח בריאות ממלכתי את פני מערכת הבריאות בישראל. חקיקתו היתה אמירה חברתית דרמטית של הממשלה, שלקחה על עצמה אחריות על מתן טיפול רפואי לכלל הציבור, ללא קשר ליכולת הכלכלית של המטופלים.

ערב חקיקת החוק, שהסדיר ואיחד את הטיפול הרפואי הציבורי, 5%–7% מתושבי ישראל לא היו מבוטחים בשום ביטוח בריאות. מכיוון שרובם באו מהאוכלוסיות העניות ביותר, יכולתם לקבל טיפול רפואי היתה תלויה בנדבנותם של אחרים.

החוק כלל אמירות חשובות ביותר על החברה שהיינו רוצים שתהיה פה, והגדיר בתחילתו כי הוא מושתת על בסיס של צדק, שוויון ועזרה הדדית. אלא שלמרות ההבטחות שהיו גלומות בחוק, מימושו המלא ועקרונותיו לא התאפשרו למעשה כמעט מרגע חקיקתו, מכיוון שמאז קידמו הממשלות מדיניות שהובילה במישרין ובעקיפין לייבוש תקציבי של מערכת הבריאות הציבורית.

אמיל סלמן

מצב זה של תת־תקצוב הותיר את בתי החולים במצוקה. זו גרמה להם לחפש פתרונות מימון אלטרנטיביים, שהשתכללו והלכו עם השנים מקיבוץ תרומות ועד מכירת שירותים פרטיים — כמו תיירות מרפא, מלוניות ליולדות, שירותים בהסכמים עם חברות ביטוח פרטיות וליווי של אחות פרטית — שבאים על חשבון המשאבים של בתי החולים, אף שהם אמורים לעמוד לרשות מטופלי המערכת הציבורית.

מן העבר השני זעקו קופות החולים. כדי להשתיק את הלחץ שהפעילו הקופות לתקצוב הולם, הותר להן להעלות באופן קבוע את דמי ההשתתפות העצמית של המבוטחים ולמכור ביטוחים משלימים, שהם בפועל ביטוח פרטי הנמכר על ידי תאגידים ציבוריים ללא מטרות רווח.

זהו זרע הפורענות שהוביל לערבוב בין אלמנטים פרטיים לציבוריים, ולהגדלת השירותים הפרטיים במערכת הבריאות. אלה באים על חשבון משאבי מערכת הבריאות הציבורית (תשתיות וכוח אדם רפואי) ובריאות מטופליה. באופן אבסורדי, המצב כיום מחזיר אותנו לימים שלפני חקיקת החוק, שבהם היכולת לקבל טיפול רפואי היתה תלויה ביכולת לשלם עבורו.

כיום יש בישראל כ–1.6 מיליון איש (20% מהאוכלוסייה) שאינם מסוגלים לממן ביטוח משלים, ועל כן מקבלים טיפול רפואי טוב פחות, דבר שעולה לעתים לא רק בבריאות, אלא אף בחיים. חוסר השוויון במערכת הבריאות בא לידי ביטוי גם בעובדה שהתקציב הקיים, גם אם הוא חסר, עדיין אינו מחולק באופן שווה, ויש אוכלוסיות שבאופן מסורתי זוכות לתשומת לב והשקעה פחותות מצד ראשי המדינה ומערכת הבריאות. לרוב אלה הקבוצות המוחלשות בחברה מטעמי מעמד חברתי, כלכלי, מגדרי, לאומי, מוצא אתני ומיקום גיאוגרפי.

ההרעבה וההזנחה ארוכות שנים של מערכת הבריאות על ידי הממשלות לדורותיהן גרמו למצב שבו שוב אנו מתמודדים עם פערים ואי־שוויון בזמינות הטיפול הרפואי בין אוכלוסיות שונות. הממשלה חייבת לנקוט מיד צעדים משמעותיים לתיקון המצב, כדי שהחוק לא יירוקן סופית מתוכנו. אם לא תפעל כך, הרי שהמשך הידרדרותה של מערכת הבריאות בלתי נמנע.

חברה שבה הבריאות אינה נגישה לכל היא חברה הגורמת עוול חמור ופוגעת בחלשים ביותר. הידרדרות כזאת תפגע בכולנו, ולא רק באוכלוסיות המוחלשות, שכבר כיום הטיפול הרפואי בהן לוקה בחסרים חמורים. זה גם המקום להזכיר כי לצוותי רפואה יש תפקיד קריטי בשמירה על השוויון והצדק החברתי ובסירוב להיות שותפים בהכפפת הבריאות לכוחות השוק.

הכותבת היא מנהלת מחלקת תושבים בארגון רופאים לזכויות אדם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות