ש"ס ויהדות התורה מביישות את הלל הזקן - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
אנשים עם מוגבלות

ש"ס ויהדות התורה מביישות את הלל הזקן

השקפת העולם של "ואהבת לרעך כמוך" היתה צריכה להוביל את שלוש הסיעות הללו (ואת שאר סיעות הכנסת ה–20) לדרוש תוספת תקציב ניכרת לסיום מהיר של הנגשת מוסדות חינוך דתיים לילדים ולאנשים עם מוגבלויות

9תגובות

כשהלל הזקן, שהיה נשיא הסנהדרין האחרון, נשאל כיצד ללמד גר את כל התורה על רגל אחת, הוא השיב: "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו (תמצית) כל התורה והשאר פירוש הוא, לך ללומדו". הרמב"ם כתב על נושא זה בהלכות דעות כך: "מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך'".

מלים אלה ומשמעותן מסמלות בעיני רבים את כל מה שיפה בעם היהודי ובתורתו. משום כך, המחשבה שדווקא ממשיכי דרכם, או לכל הפחות מי שמתיימרים להיות מפיצי תורתם של הלל הזקן והרמב"ם - חברי הכנסת מסיעות ש"ס, הבית היהודי ויהדות התורה - הצליחו בהסכמים הקואליציוניים למצוא הסכמה מרכזית אחת לדחייה או פטור מהנגשת מוסדות חינוך דתיים לאנשים עם מוגבלות, שהיא מעוררת תחושה קשה ביותר.

בעניין זה פורסם ב–TheMarker מאמר על הסעיפים בהסכמים הקואליציוניים שמטרתם לקבל דחייה (או פטור בהסכם עם הבית היהודי) מהחובה על פי החוק להנגיש לאנשים עם מוגבלות מוסדות חינוך דתיים פרטיים, קרי מוסדות חינוך ששוכנים בבניינים שנבנו שלא במימון המדינה.

אמיל סלמן

רק כדי לסבר את האוזן, בעניין זה מדובר בדחייה (או פטור) מהחובה על פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות והתקנות שמכוח החוק האמור, שאמורים להסדיר את הנגשת כל מבני החינוך בישראל, לרבות מבני חינוך לדתיים וחרדים.

מעבר לעובדה ששלוש הסיעות מבקשות לעכב יישום חקיקה מ–1998, הרי שמדובר בשבר מוסרי של ממש. הכיצד ייתכן שמפלגות שקמפיין הבחירות שלהן נסוב (במידה רבה של צדק) סביב הגנה על אנשים "שקופים", יכולות ומסוגלות להתעלם מאלפי ילדים עם מוגבלויות והוריהם, שנאבקים מדי יום ביומו על זכויות ילדיהם? חשוב לזכור כי לנכות ולמוגבלות אין דת ואין רבנים, אך יש קושי יומיומי למי שמוגבל וגם לסביבתו המשפחתית והקרובה.

השקפת העולם של "ואהבת לרעך כמוך" היתה צריכה להוביל את שלוש הסיעות הללו (ואת שאר סיעות הכנסת ה–20) לדרוש תוספת תקציב ניכרת לסיום מהיר של הנגשת מוסדות חינוך דתיים לילדים ולאנשים עם מוגבלויות. יתרה מזאת, השקפת עולם זו היתה צריכה לגרום להן להתהדר בהפניית התקציבים הנכבדים שקיבלו להנגשת מוסדות החינוך שמשמשים את קהל בוחריהן.

הילדים הדתיים עם מוגבלויות, שלא יכולים להגיע לכיתה או לבית הכנסת במוסדות הדתיים בכוחות עצמם, אינם פחות "שקופים" מנשואי קמפיין הבחירות של ש"ס. להפך, המוחלשים של המוחלשים תמיד סובלים יותר, ולכן במדינה דמוקרטית שוחרת זכויות אדם חייבים לוודא שהמדינה ומוסדותיה ידאגו לשיפור חייהם וזכויותיהם של אותם ילדים עם מוגבלויות, שכל רצונם הוא לחיות בשוויון כמו כל ילד בסביבתם אשר אינו סובל ממוגבלות.

מדינה שנבחריה (דתיים וחילוניים גם יחד) אינה מיישמת במלואו חוק מלפני 17 שנה, שנועד לתת הזדמנות שווה לילדים עם מוגבלויות - מביישת את הלל הזקן, את הרמב"ם ואת מורשתם של שאר חכמינו זיכרונם לברכה.

הנושא כבר מעורר הד ציבורי, ויש לברך על כך. ואולם גם אם יצליח מאבקם של ארגוני הנכים לבטל את הסעיפים בהסכמים הקואליציוניים, הרי שאת עלבונם של הילדים הדתיים עם מוגבלויות ואת הקלון שדבק במציעי ההסכמים ובחותמים לא ניתן יהיה למחוק.

הכותב הוא שותף במשרד זיסמן, אהרוני, גייר ושות', המעניק שירותים משפטיים, על בסיס פרו־בונו, 
לעמותת נגישות ישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות