טעם החיים: כשאין קוקה קולה - שותים "זמזם קולה" - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

טעם החיים: כשאין קוקה קולה - שותים "זמזם קולה"

הסרת הסנקציות על איראן תשפיע על המעצמות יותר ממה שהן ישפיעו עליה

3תגובות

זמזם־קולה, תחליף הקוקה־קולה האיראני; מאש דונלנד, תאומו של מקדונלד'ס באיראן; קפה ראיס שכוסות הקרטון שלו מעוטרות בחיקוי כמעט מושלם של סטארבקס; הלבנים של ויקטוריה'ס סיקרט שנמכרים בשם המותג בלא רישיון, ועוד מאות מותגים מערביים, חלקם בכסות איראנית ורבים מהם באריזתם המקורית, גודשים את מדפי המרכולים באיראן. רובם מוברחים לשווקים המקומיים ממדינות המפרץ, אחרים מגיעים דרך חברות קש שרוכשות את המוצרים ישירות מהיצרנים.

לכולם יש קונים במדינה שנחשבת לשוק הצריכה השני בגודלו במזרח התיכון, אחרי סעודיה, ושכוח הקנייה בה, למרות הסנקציות, עדיין מפעיל בעוצמה את הקופות הרושמות. הדיונים על הסכם הגרעין, שיימשכו השבוע בניו יורק בין שר החוץ האיראני, ג'וואד זריף, לעמיתו האמריקאי, ג'ון קרי, רק מלהיטים עוד יותר את הציפייה הדרוכה לקראת הצפת השוק הזה במוצרים חדשים ובמחירים נמוכים הרבה יותר, אחרי שעמלת המבריחים תחוסל.

הסכמים עתידיים שנחתמו בין איראן לבין אנשי עסקים ויצרנים מערביים בהיקפים של מאות מיליוני דולרים רק ממתינים לחתימה על ההסכם ולהסרת הסנקציות, כדי להתחיל במרוץ על כיסיהם של כ–80 מיליון אזרחים איראנים, שלפחות למחציתם יש חיבור לאינטרנט ודרכו לפיתויי המערב. זוהי אוכלוסייה צעירה, משכילה ברובה, שממתינה למקומות העבודה שיביאו עמם המשקיעים הזרים ולחלחול ההכנסות שיניבו השקעותיהם.

אבן הנגף, קצב הסרת הסנקציות, נותרה אמנם בעינה, ובעוד איראן דורשת הסרה מיידית של כל הסנקציות, ארה"ב מתעקשת על הסרה הדרגתית שתוכפף לבחינת דבקותה של איראן בהסכם. אבל אין מחלוקת על כך שמוצרים שאין להם שימוש פוטנציאלי בתחום הגרעין יזכו לאישור מלא ומהיר. חלקם, כמו חלקי חילוף למטוסים ורכיבי מכוניות, כבר עשו את דרכם לאיראן לאחר הסכם הביניים שנחתם בנובמבר 2013. הציפייה היא שגם הסנקציות על פעילות הבנקים האיראניים יהיו הראשונות להתכווץ.

אבל הבוננזה החשובה באמת טמונה בהסרת הסנקציות על יצוא הנפט והגז. לפני הסנקציות שהוטלו על איראן ב–2012, הפיקה איראן כ–3.7 מיליון חביות נפט ביום, 2.2 מיליון מהן יועדו ליצוא. עכשיו, איראן מפיקה 2.8 מיליון חביות ביום, והיא רשאית לייצא רק כמיליון חביות. ברור שיידרש זמן רב עד שאיראן תוכל לשוב לתפוקת הנפט שלפני הסנקציות. ההערכה היא שעד 2017 היא תוכל להפיק רק עוד כ–250 אלף חביות ביום בשל הפגיעה הקשה במתקני הקידוח, סגירת שדות נפט והפסקת פיתוחם של שדות נפט חדשים מאז 2007.

כל אלה גרמו לקיטון של 8%–13% לשנה בתפוקת הנפט מן השדות הקיימים. כדי להגדיל את רזרבת הנפט הזמינה להפקה ב–1%, תזדקק איראן להשקעה של כ–80 מיליארד דולר. זהו אמנם סכום עתק, אבל לא חסרים משקיעים פוטנציאליים שמוכנים להיכנס לשוק הנפט האיראני, מה גם שמדובר בהשקעה לטווח ארוך של עשרות שנים.

גם לגז האיראני צופים עתיד זוהר. אירופה, שמתכננת להקטין את תלותה בגז הרוסי בכ–25% עד 2020, מחפשת מקורות חלופיים שבהם תוכל איראן להיכלל אם יוסרו מעליה הסנקציות. שני קווי הגז החשובים, צינור הגז הטרנס־אנאטולי וצינור הגז הטרנס־אדריאטי, שעתידים להעביר גז מאזרבייג'אן דרך טורקיה לאירופה, צפויים להיות פעילים ב–2019, ואליהם אפשר יהיה לחבר צינור שיגיע מאיראן. איראן גם הבהירה באחרונה שהיא בוחנת אפשרות לרכוש נתח בבעלות על צינור הגז זה. בתכנון קיים גם צינור גז שיחבר בין איראן לפקיסטאן, וממנה לסין. בינתיים, הוקם רק חלקו האיראני בעוד פקיסטאן, שנקלעה למשבר כלכלי, עדיין לא השלימה את חלקה. אם סין תחליט לסייע לפקיסטאן בבניית הצינור, איראן תוכל לזכות בעוד נתח שוק עצום.

לרשת צינורות הגז והנפט הללו תהיה חשיבות אסטרטגית עצומה לא רק מבחינה כלכלית, כי אם גם מבחינה מדינית, כשהתחרות בין סעודיה לאיראן לא תתמקד רק בשליטה שיש לאיראן על חיזבאללה, סוריה ושבטי החות'ים בתימן - אלא בקרב על השלל הגדול. על השפעה בזירה בינלאומית שבה לרשות איראן יעמדו אז משאבי כסף אדירים ושליטה על ברזי הנפט והגז, שיחייבו את הצרכניות באירופה ובמזרח אסיה להרים טלפון לנשיא איראן לפני כל החלטה מדינית חשובה.

דוגמה לכך היא החלטתה של פקיסטאן שלא להשתתף במערכה הערבית בתימן. על פניה, זאת היתה החלטת פרלמנט שסירב לערב כוחות פאקיסטניים בלחימה בשטח זר. אלא שמעבר לכך, פקיסטאן נדרשה להתחשב בשני כוחות סותרים. מצד אחד, פקיסטאן נהנית מסיוע כספי מסעודיה ומיליוני פקיסטאנים עובדים בסעודיה. מצד שני, איראן היא השכנה שפקיסטאן חייבת לה תשלום גבוה עבור תקופת הפיגור בבניית חלקה בצינור הגז. איראן הודיעה כי לא תדרוש תשלום קנסות, ונראה כי זהו המחיר שאיראן שילמה תמורה הימנעותה של פקיסטאן מהשתתפות במלחמה בתימן.

כל זאת כאשר איראן עדיין שרויה תחת סנקציות ועוד בטרם נפתח שוק הנפט שלה בפני העולם. התחזיות האסטרטגיות על מעמדה הצפוי של איראן אחרי הסרת הסנקציות כבר מפרנסות מכוני מחקר ואת מומחי משרדי החוץ וההגנה בעולם - כשהפעם השאלה היא איך איראן תשפיע על המעצמות, ולא איך המעצמות יוכלו להשפיע עליה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות