לנפץ את הסטיגמה של בריאות הנפש

בורות, סטריאוטיפים ודעות קדומות הן מהסכנות הגדולות ביותר שמאיימות על החברה הישראלית

עדי ניב-יגודה
עדי ניב-יגודה

הם לא משוגעים, ואפילו לא חולי נפש. למען האמת, זה בכלל לא הם - זה אנחנו. בורות, סטריאוטיפים ודעות קדומות הן מהסכנות הגדולות ביותר שמאיימות על החברה הישראלית. עם זאת, למרבה הצער גם ב-2015 נאלצים לא מעט אנשים בישראל להתמודד עם דעות קדומות וסטיגמות חברתיות שמלוות את מחלתם.

לפי איגוד הפסיכיאטריה בישראל, כ-30% מאוכלוסיית ישראל תזדקק במהלך חייה לטיפול נפשי, כשמחלות הנפש אף גורמות לפגיעה כלכלית קשה. על רקע נתונים אלה, קשה להבין איך הביטוי "רחוק מהעין רחוק מהלב" הוא שמסמל אולי יותר מהכל את הטרגדיה של פגועי הנפש.

בימים אלה מגיעה לשיאה ההיערכות לקראת אחת הרפורמות החשובות במערכת הבריאות. רפורמה שהחלה ב-2012, ושבעיצומה תעבור ביולי 2015 האחריות על אספקת שירותי בריאות הנפש ממשרד הבריאות לקופות החולים. רפורמה שעל פניו היא העברה טכנית של אחריות וסמכויות, ואולם בפועל היא לא פחות מניסיון להוביל שינוי חברתי ומקצועי. שינוי המציאות הקשה שחווים עשרות אלפי מטופלים שנמצאים על הרצף של פגיעה נפשית. רפורמה שהרבה מעבר להעברה חלקה של השירות לאחריות קופות החולים, הצלחתה האמיתית תימדד ביכולת של קופות החולים לסייע בניפוץ הקשר שנוצר בין מחלות הנפש לסטיגמה החברתית שנלווית אליהן. ניתוק שבכוחו להוביל שינוי אמיתי ביחס של החברה בישראל לפגועי הנפש ולמחלות הנפש.

אחרי שנים ארוכות של הפרדה ממסדית מלאכותית בין בריאות הגוף לבריאות הנפש - בקרוב צפויה להיסדק מדיניות הריחוק וההפרדה. מדיניות שהיתה נהוגה עד כה בכל הנוגע למנגנוני האספקה ומתקני הטיפול, ושבין היתר הובילה לנקיטת יחס חברתי וממסדי שונה כלפי פגועי הנפש. כאן גם המקום להדגיש כי העלמת פגועי הנפש מעין הציבור באמצעות הפרדה, לא רק שלא עזרה לקידום בריאות הציבור, אלא שהיא בעיקר הזיקה - למטופל עצמו, לבני משפחתו, לגורמים המטפלים ולחברה כולה. שהרי הדרת פגוע הנפש מהחברה רק העצימה את הפחד הציבורי ותרמה לדימוי השלילי שנלווה למחלה. חשש ופחד, שהיוו כר פורה לשגשוג סטיגמות ודעות קדומות - ושתוצאתם היא רתיעה ציבורית.

בפועל נוצר מעין מעגל שוטה שדאג להשאיר את פגועי הנפש מחוץ לחברה, או במלים אחרות - בתוך המחלקה הסגורה. פעמים רבות הטיפול במחלה אף מלווה בשיח חברתי של בושה, שבמקרים מסוימים יכול להיות שהיא מרחיקה את האדם שנמצא במצוקה מפני פנייה למסגרות טיפוליות מסודרות ובטוחות.

זה לא מוגזם לומר שכיום המערכת הפסיכיאטרית (אשפוזית ואמבולטורית), נמצאת בחצר האחורית של מערכת הבריאות הישראלית. כיאה לתחום שהורחק מעין הציבור ומלב החברה, את תחום הפסיכיאטריה מאפיינת הזנחה קשה בתשתיות (אולי הקשה ביותר בתוך מערכת הבריאות); שחיקה אדירה של רופאים ואחיות; קושי בגיוס מתמחים ופגיעה חמורה בתדמית המקצוע. לכן, ועל רקע החיבוק החם של תחום בריאות הנפש על ידי הקהילה (קופות החולים), ראוי שנתקדם במסגרת הרפורמה בבריאות הנפש צעד אחד נוסף.

כדי לפורר את חומת ההפרדה בין בריאות הגוף והנפש, יש לחבר ולשלב את מוסדות האשפוז של בריאות הנפש בתוך בתי החולים הציבוריים. רק באמצעות חיבור פיסי ומקצועי מושכל, כזה שמצד אחד יעצים את תחום בריאות הנפש; ומצד שני לא יחליש פיננסית את בתי החולים, נוכל לוודא שמצוקות המערכת הפסיכיאטרית ופגועי הנפש עצמם לא ייעלמו מהעין הציבורית. רק באמצעות שילובם בחברה על מוסדותיה השונים, נצליח בטווח הבינוני והארוך למגר דעות קדומות וסטיגמות - ונתקן את העוול החברתי שנגרם לפגועי הנפש.

הכותב הוא בעל משרד עורכי דין, מרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב והיה חבר בועדה לחיזוק הרפואה הציבורית (ועדת גרמן)

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ