החטיבה להתיישבות - הפרטה גרועה - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החטיבה להתיישבות - הפרטה גרועה

טוב שנקבע על דעתו של היועץ המשפטי לממשלה - שהגיעה השעה להתחיל לעשות סדר בחטיבה להתיישבות

תגובות

במאמר של מירב ארלוזורוב ("מתקפה על עצירת התקציבים לחטיבה להתיישבות", TheMarker, 7.4.2015) הוצגה חוות דעת של פורום קהלת, פורום חשיבה ליברלי, שתוקף בחריפות את חוות הדעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, שלפיה יש להפסיק את התקצוב של החטיבה להתיישבות (גוף פרטי של ההסתדרות הציונית).

הנימוק העיקרי בחוות הדעת של זילבר הוא שעיצוב המדיניות בעניין ההתיישבות הוא תחום ליבה שלטוני מובהק, וחייב להתבצע על ידי הממשלה. לעומת זאת, החטיבה להתיישבות אינה גוף שלטוני של מדינת ישראל, וקיבלה באחרונה, לפי הפרסומים בתקשורת, כחצי מיליארד שקל, רובם כתוספות שאושרו בדרכים משונות בוועדת הכספים.

העמדה שהציג פורום קהלת אידיאולוגית — בעיקר הרצון לשמור על חופש פעולה של החטיבה להתיישבות — זרוע מימון של ההתנחלויות. הפורום רוצה להמשיך את תקצוב ההתנחלות בשטחים, בלא פיקוח ובאין מפריע. זאת עמדה שאפשר להתווכח עליה, אבל המסמך של הפורום מאשים דווקא את עובדת המדינה זילבר, שעמדתה היא לדעתם "שיקוף תפישת עולם אידיאולוגית", ובכך שמט את הקרקע מטיעוניו הוא, שהם כביכול משפטיים צרופים.

הטיעונים במסמך קהלת הם סלט שקשה להפריד את מרכיביו: הנמקות מתחום השוק החופשי עם הגדרות של תהליכי קביעת מדיניות; סיווג של ארגונים עם ניסיון לשבץ לתוכם את החטיבה להתיישבות; ולא נעדר גם ניסיון לקבוע מהן סמכויותיו של היועמ"ש.

אסתפק בטיעון אחד: המסמך של קהלת קובע שהעברת פעולות ליבה של הממשלה, לרבות פעילויות של קביעת מדיניות, לגוף פרטי אינם עניין חריג או נדיר. המדינה אכן הפריטה לעתים נושאי ליבה בטענה — שלא תמיד התממשה — שהאחריות נותרה בידיה, ואני מסכים שהגיע הזמן להפסיק זאת. ואולם המדינה לא הפריטה עד כה נושאי ליבה לגופים לא־מדינתיים. למה הדבר דומה? למסירת הביטחון בתוך המדינה לצבא שאינו באחריות מדינת ישראל.

ההשוואות שעושה המסמך בין החטיבה להתיישבות למגן דוד אדום (מדובר במיקור חוץ); המל"ג (גוף שחוק מפורש מסמיכו להקצות את תקציבי מוסדות ההשכלה הגבוהה); או בנק ישראל (כנ"ל, וקיים במדינות מתוקנות אחרות) ועוד — מופרכות אחת לאחת. הטיעון הנכון היחיד שלהם הוא שלמדינה מערכת "יחסים מיוחדת" עם המוסדות הלאומיים (הסוכנות, ההסתדרות הציונית, קק"ל וכו').

זו אכן אנומליה ששרדה מתקופת היישוב, שבה המדינה מוסרת תפקידים שלטוניים לידי גופים שאינם של מדינת ישראל. אגב, חסידי ההפרטה בקהלת צריכים לשמוח על כך שהסוכנות, עם משרד הקליטה, הפריטו חלקית את חוק השבות ומסרו את העלייה בצפון אמריקה לידי גוף פרטי שנקרא "נפש בנפש". אגב, זו אפליה בסל הקליטה של עולים ממדינות אחרות.

השתמטות המדינה מאחריות היתה בעבר גם לגבי הסתדרות העובדים הכללית, שלפחות היתה כפופה לחוקי המדינה. מחברי המסמך טועים גם בפרשנותם לפסיקת בית המשפט העליון שפסל את ההפרטה ה"ניסיונית" של בית הסוהר הפרטי־עסקי. נקבע שהדבר פוגע בזכויות יסוד של כבוד האדם וחירותו, אך נאמר שם גם: "אנו נוטים לפרש את הוראת סעיף 1 לחוק יסוד: הממשלה באופן המעגן ברמה החוקתית את קיומו של גרעין קשה של סמכויות שלטוניות, אותן הממשלה כרשות המבצעת של המדינה חייבת לבצע בעצמה ואסור לה להעבירן או להאצילן לידי גורמים פרטיים".

בפרויקט שחוקר את מדיניות ההפרטה במכון ון־ליר הכנו טיוטה של הצעת חוק להסדרת תהליכי ההפרטה. מטרתה היא לקבוע שיש מעשי שלטון שיישארו באחריותה, בבעלותה ובמימונה המלאים של המדינה ויינתנו אך ורק על ידי עובדי מדינה. כלומר, יש לקבוע את הגבולות של אותו גרעין קשה של סמכויות שלטוניות שבידי המדינה ושהיא חייבת, כרשות מבצעת, לבצע בעצמה. לעומת זאת, וכאשר יש הצדקה להפריט מוצר או שירות מסוימים, יש לעשות זאת בהליך מנומק היטב, מסודר ושקוף, שמבטיח שהאחריות למדיניות הכללית, כולל הרגולציה, תישאר בידי המדינה.

החטיבה להתיישבות לא נופלת בגדר אף אחת מן ההגדרות לעיל. טוב שנקבע על דעתו של היועץ המשפטי לממשלה — שהגיעה השעה להתחיל לעשות שם סדר.

פרופ' גל־נור היה נציב שירות המדינה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם