המדינה צריכה להשתתף בפיתוח לווייתן - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המדינה צריכה להשתתף בפיתוח לווייתן

ישראל חייבת להקטין את הסיכונים האלה ולהבטיח את אספקת הגז הטבעי - עוד שדות גז, עוד מערכות צינורות להובלת הגז ועוד אסדות הפקה

2תגובות

שדה הגז לווייתן לא יפותח, ככל הנראה, בשנים הקרובות. הגז הטבעי יישאר במעבה הים בלא תלות בהחלטות הרגולטורים ובלא קשר לפעולות המדינה לפירוק המונופול ולקביעת מחירי הגז הטבעי - אלא אם המדינה תתערב ותפעל לפיתוח השדה.

פיתוחו של שדה הגז הטבעי לווייתן על ידי השותפים בשדה תלוי באפשרות למכור את הגז לשוק יציב - במשך תקופה ארוכה, במחיר סביר ובהיקף מוערך של 10 BCM לשנה. אם אין בנמצא צרכני גז כאלה, לא תהיה אפשרות כלכלית לפתח את שדה לווייתן. כיום, בתנאי השוק העולמי שנוצרו בשנה האחרונה, אין צרכנים כאלה. האפשרות למכור גז טבעי לצרכנים באירופה ובאסיה מוגבלת מאוד, אין אפשרות טכנית-כלכלית להניח צינור גז לאירופה, והשוק הישראלי אינו גדול מספיק כדי להצדיק את ההשקעות העצומות הנדרשות לפיתוחו של שדה לווייתן.

האופציות ליצוא מסובכות מאוד מבחינה כלכלית ופוליטית. יצוא הגז כגז טבעי נוזלי יקר מאוד. הגז הישראלי אינו תחרותי דיו כדי שיוכל להתחרות בגז הנוזלי של מדינות אחרות, שמגיע ממזרח אפריקה, קטאר, טורקמניסטאן ואוסטרליה - ויהיה היקר ביותר מכל האופציות הללו. ולגבי יצוא למדינות השכנות, ירדן לא צריכה הרבה גז, יצוא באמצעות צינור לטורקיה טומן בחובו סיכונים פוליטיים רבים, ויצוא באמצעות צינור למצרים יהיה אפשרי לתקופה של ארבע־חמש שנים - פרק זמן קצר מדי כדי להצדיקו מבחינה כלכלית ולבסס עליו את ההשקעות הנדרשות להקמת הצינור ולפיתוחו של שדה לווייתן.

אלבטרוס

בסביבה עסקית כזאת, נובל אנרג'י וקבוצת דלק - המחזיקות העיקריות בשדות הגז תמר, לווייתן ואפרודיטה (בקפריסין) - פועלות למציאת קונים לגז הטבעי משדות אלו. בשנה האחרונה התבשרנו על חתימת כמה מזכרי הבנה ליצוא גז למצרים, לירדן ולספרד, דרך מצרים. אף אחד ממזכרי ההבנה האלה לא התגבש להסכם מחייב. גם הסכם דולפינוס ליצוא גז למצרים שנחתם באחרונה, אינו מחייב את שני הצדדים למכור ולרכוש את הגז.

החדשות האחרונות מבטיחות יותר. בן דילון, סגן הנשיא לתקשורת וקשרי ממשל בנובל אנרג'י, אמר בכנס הגז במזרח הים התיכון השלישי, שהתקיים בקפריסין באמצע מארס, כי חלה התקדמות רבה בדיונים בין נובל אנרג'י לממשלת ישראל ליצירת מסגרת שתאפשר להתגבר על מכשולים רגולטוריים ומיסויים מתמשכים. זה יאפשר לסיים עסקות יצוא אזוריות בתקופה הקרובה, ובכלל זה פרויקטים לאספקת גז טבעי למצרים ולירדן. לדברי דילון, "יש הזדמנות יוצאת דופן לספק אנרגיה ולתת ביטחון כלכלי לקפריסין וישראל", כמו גם לאזור מזרח הים התיכון בכלל.

אלא שגם אם חלק מהתפתחויות אלה יתממשו, לא ברור אם יש כדאיות כלכלית בפיתוחו של שדה לווייתן.

במצב רגיל, אפשר היה לטעון כי אין בעיה שהגז בלווייתן יישאר בינתיים במעבה האדמה - אלא שמשק הגז בישראל אינו ב"מצב רגיל". אספקת הגז הטבעי לישראל מגיעה משדה גז אחד, במערכת צינורות אחת ומאסדת הפקה אחת, וכל תקלה, טכנית או אחרת, תשבש את אספקת הגז ותגרור תוצאות הרסניות למשק הישראלי. יותר מ-50% מהחשמל בישראל מופק מגז טבעי, ורוב מפעלי התעשייה הגדולים תלויים בגז טבעי, ולכן האמינות של אספקת הגז היא בעלת חשיבות אסטרטגית.

ישראל חייבת להקטין את הסיכונים האלה ולהבטיח את אספקת הגז הטבעי. במלים אחרות, יש להנהיג יתירות (Redundancy) - עוד שדות גז, עוד מערכות צינורות להובלת הגז ועוד אסדות הפקה. זאת הסיבה לכך שצריך לפתח את שדה לווייתן במהירות האפשרית.

למרות האמור בדבר האי-כדאיות של יצוא גז מישראל, אפשר יהיה לפתח את שדה לווייתן אם המדינה תיקח על עצמה חלק מההוצאות לפיתוח השדה. ההחלטה צריכה להתקבל משיקולים של בטיחות אנרגטית, מתפישה שהמדינה חייבת לנהל ולפקח על הפעילות בתחום זה, ומראיית הגז כמשאב שכל אזרחי המדינה צריכים ליהנות ממנו במשך שנים רבות.

הכסף נמצא ב"קרן הגז" של בנק ישראל. מקורו ברכישות המט"ח של הבנק המרכזי, בסכום של כרבע מיליארד דולר בחודש, כחלק מהתוכנית לקיזוז השפעתה של הפקת הגז הטבעי על שער החליפין.

אפשרות נוספת להבטחת אספקתו של הגז לישראל היא חיבור לשדה אפרודיטה בקפריסין. אם ייחתם הסכם ליצוא גז מאפרודיטה למצרים, והשדה יפותח, אזי יש מקום לשקול השקעה של ממשלת ישראל בצינור שיחבר את אפרודיטה לישראל.

מודל זה, שבו מדינה משתתפת במימון פיתוחו של שדה גז בתמורה לחלק מהרווחים ממנו, נהוג בהולנד באמצעות החברה הממשלתית EBN, ובנורווגיה באמצעות תאגיד SDFI. מקבלי ההחלטות בישראל צריכים לשקול בחיוב את השיטה הזאת.

הכותב הוא חוקר במרכז חזן
 במכון ון-ליר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות