עידן חדש 
בבנקים המרכזיים

בעידן הנורמל החדש, נגידי בנקים מרכזיים מתמודדים בסביבה שבה שולט חוסר הוודאות באמצעות שיקול דעת רחב יותר ומגוון רב יותר של מכשירים. עובדה זו הופכת אותם למוסדות שקופים פחות, אך אין להסיק מכך שעליהם לחזור לפעול על פי כללים אוטומטיים

אריה קרמפף
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אריה קרמפף

באחרונה נדונה השאלה אם בנק ישראל ינהל מדיניות של הרחבה כמותית וירכוש איגרות חוב ממשלתיות. יש מי שרואים במדיניות זו חריגה של הבנק מהמנדט שלו ופוליטיזציה של הבנק. יתר על כן, ברשימה בעיתון זה בחודש שעבר נטען כי בנק ישראל סוטה מהמנדט שלו בכך שמדיניות הריבית הנמוכה מובילה לעליית מחירי הדיור, ובכך הוא אינו פועל בהתאם למטרתו הרשמית והמפורשת של יציבות מחירים.

השאלה בדבר מטרותיהם של בנקים מרכזיים עולה מחדש בשנים האחרונות לא רק בישראל. בעקבות משבר הסאבפריים בארה"ב והמשבר בגוש היורו, בנקים מרכזיים הרחיבו את תחום אחריותם. עד המשבר היה מקובל כי בנק מרכזי עצמאי נדרש להתמקד ביציבות מחירים, אך בעקבות המשבר הפיננסי, נגידי הבנקים נטשו את התפישה הזאת בפועל. אחד הלקחים מהמשברים הוא שהתמקדות הבנקים המרכזיים ביעדי אינפלציה מונעת מהם שיקול דעת הכרחי ותגובה מהירה לאירועים בלתי צפויים.

בשנים האחרונות התגבשה בקרב הבנקאים המרכזיים גישה שכונתה "הנורמל החדש" (The New Normal), המרחיבה את תחומי האחריות של בנק מרכזי ומקנה לו את הסמכויות להשתמש במגוון מכשירי מדיניות. לפי גישה זו, בנק מרכזי נדרש להביא בחשבון, בנוסף ליעדים של יציבות מחירים, צמיחה ותעסוקה, גם את ההשלכות של המדיניות המוניטרית על שערי החליפין, תנועות הון בינלאומיות, התנפחות בועות נכסים ויציבות פיננסית — מקומית וגלובלית.

אם בעבר המכשיר העיקרי בידי הבנק המרכזי היה הריבית של הטווח הקצר, בשנים האחרונות בנקים מרכזיים התערבו בשוקי האג"ח הממשלתיות לשם השפעה על הריבית ארוכת הטווח, בשווקים של מטבע חוץ וכן במכשירים המזוהים עם הפיקוח על הבנקים.

הנגידה קרנית פלוג. אתגרים חדשים בפני בנק ישראל צילום: אי־פי

בישראל, מדיניות הבנק המרכזי ספגה ביקורות מכיוונים שונים מאז 2008, כשהנגיד הקודם סטנלי פישר החליט לנקוט מדיניות של רכישת דולרים לאחר פרוץ משבר הסאבפריים בארה"ב. ביקורת זו נמשכה כשפישר ניסה להביא לירידת מחירי הדיור באמצעות הפיקוח על המשכנתאות. האפשרות ששוקלת הנגידה המכהנת, קרנית פלוג, להשתמש במכשיר של הרחבה כמותית היא גם חלק מהקוונציות החדשות המקובלות בקרב בנקאים מרכזיים בעולם, ורבים רואים בכך חדירה של הבנק לתחום פיסקלי, ולכן פוליטיזציה של הבנק.

מבחינה פורמלית, לטענות האלה אין בסיס. החוק החדש של בנק ישראל (2010) מעניק לנגידה גמישות ניכרת. החוק אינו נוקב ביעד האינפלציה שעליו הבנק אמור לשמור, והוא מעניק למועצת הבנק שנתיים כדי להגיע ליעד האינפלציה. כמו כן, הבנק נדרש לשמור על יציבות פיננסית. מושג זה אינו מוגדר באופן מפורש, והוא מאפשר למועצה של בנק ישראל מרחב פרשנות משמעותי מבלי לחרוג מהמנדט שלו.

מבחינה מעשית, אין עוררין על כך שהגישה של הנורמל החדש מציבה אתגרים חדשים בפני הבנק המרכזי, בעיקר בתחום הלגיטימציה הציבורית. בעבר, מדיניות מוניטרית שמרנית של הבנק המרכזי שאבה את הלגיטימציה מהנורמה המקובלת לפעול על פי כלל נוקשה של מטרת אינפלציה. בעידן הנורמל החדש, נגידי בנקים מרכזיים מתמודדים בסביבה שבה שולט חוסר הוודאות באמצעות שיקול דעת רחב יותר ומגוון רב יותר של מכשירים. עובדה זו הופכת אותם למוסדות שקופים פחות, אך אין להסיק מכך שעליהם לחזור לפעול על פי כללים אוטומטיים.

הכותב הוא מרצה ליחסים בינלאומיים וכלכלה פוליטית במכללה האקדמית תל אביב־יפו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker