הבחירות חיסלו את השיח על חינוך שוויוני

מפלגות שאינן רואות לעצמן חובה לגלות לבוחריהן מה בכוונתן לעשות אם וכשיגיעו לשלטון מפגינות בכך את זלזולן לא רק בציבור הבוחרים, אלא גם בתהליך הדמוקרטי עצמו

משה יוסטמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
משה יוסטמן

בשבועות האחרונים לכהונתו כשר החינוך השיק שי פירון יוזמה חשובה, גם אם צנועת ממדים, שעיקרה תוספת תקציבית לצמצום פערים במערכת החינוך. בכך ביקש פירון לקדם שוויון הזדמנויות בחינוך, כחלק ממאמץ רחב יותר להתמודד עם העמקת הפערים החברתיים.

קדמו לצעד זה דיונים נרחבים, חלקם פנימיים למשרד החינוך וחלקם ציבוריים, ואף יוחדו לכך שני מושבים בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה ("פורום קיסריה") בנובמבר 2014, בהשתתפות פירון. נייר עבודה שהוכן לקראת הכנס, כחלק משיתוף פעולה בין המכון הישראלי לדמוקרטיה למכון ון ליר בירושלים, דן בהרחבה בהיבטים המושגיים, היישומיים והפוליטיים של צמצום פערים בחינוך באמצעות העדפה מתקנת.

מטרתה הקונקרטית של מדיניות זו היא צמצום פערי הישגים המתואמים עם הרקע החברתי־כלכלי של התלמיד, כדי להבטיח שהאפשרות של כל ילד להתפתח במערכת החינוך לא תהיה תלויה במוצאו. זה אתגר ביצועי גדול, אך לא פחות מכך, זה אתגר פוליטי הנוגע בשאלה בסיסית ביותר במדיניות חברתית: עד היכן מגיעה התביעה לשוויון הזדמנויות? שאלה זו עולה כאן ביתר שאת, לנוכח זהותן של קבוצות האוכלוסייה הנזקקות ביותר בישראל — החרדים והערבים — וריחוקן מהזרם המרכזי של החברה.

משיצאה לאוויר העולם, זכתה תוכניתו של שר החינוך להתייחסות נרחבת בתקשורת ובפורומים שונים, ואף יוחדה לה ישיבה מיוחדת בוועדת החינוך של הכנסת. ואולם, באורח פרדוקסלי, הדיון הופסק עם תחילתה של מערכת הבחירות. בימי שגרה מתקיימים דיונים ערים על פגמי מערכת החינוך: הצפיפות בכיתות, רמת המורים והכשרתם, האלימות בבתי הספר, היעדר החינוך לערכים משותפים, וכמובן — פערים בהישגים, המשקפים ומנציחים פערים כלכליים ומעמדיים בחברה. ואולם, משהתחילה מערכת הבחירות, העדיפו המפלגות שלא לעסוק בנושאים אלה, ואף מפלגתו של פירון נמנעה מלהעלות על נס את יוזמתו החשובה.

תלמידים נבחנים בבגרות באנגלית ב-2011צילום: ניר כפרי

במקום זאת, היא העדיפה למקד את תשומת הלב הציבורית בניהול משק הבית של ראש הממשלה. ההיעדר הזה מפתיע. אפשר היה להניח שהבוחר המצוי יידע להוקיר מועמדים המכירים במצוקותיו וגם יודעים להציע להן מענה קונקרטי. אלא שמומחי האסטרטגיה של המפלגות היו סבורים כנראה אחרת, ויעצו ללקוחותיהם להתרחק ככל האפשר משאלות של מהות ומהצגת תוכניות פעולה.

מבחינה זו, מערכת הבחירות הזאת היתה הזדמנות מבוזבזת יותר מקודמותיה. אם בעבר נטען שהסוגיות הביטחוניות דוחקות הצדה נושאים חברתיים, הרי שהפעם המצב עגום יותר: המסרים השליליים לא הותירו כל מקום לדיונים בנושאי מהות, ביטחוניים כחברתיים — ובכלל זה לדיון במערכת החינוך.

מפלגות שאינן רואות לעצמן חובה לגלות לבוחריהן מה בכוונתן לעשות אם וכשיגיעו לשלטון מפגינות בכך את זלזולן לא רק בציבור הבוחרים, אלא גם בתהליך הדמוקרטי עצמו. הצגת תוכניות כאלה לפני הבחירות היא התשתית העקרונית לממשל דמוקרטי. היא הנותנת לנבחר מנדט לפעול בשם העם.

הכותב הוא ראש צוות חינוך בכנס אלי הורביץ לחברה וכלכלה

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker