תעודת היושר התמוהה של רשות ני"ע

מתמיה מדוע האוזר לא התייחס, ולו במלה אחת, לשיקולי אמון הציבור בשוק ההון ובמפקחיו

דון סוסונוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דון סוסונוב

באחרונה געשה ורעשה התקשורת סביב מינויו של פרופ' עודד שריג, לשעבר הממונה על אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר ומי שעמד מאחורי הענקת היתר השליטה בחברת הביטוח מגדל לשלמה אליהו, לתפקיד יו"ר הדירקטוריון בחברת האם מגדל אחזקות. במענה לפנייתה של ח"כ זהבה גלאון (מרצ) שביקשה לעצור את המהלך של אליהו לשלם לשריג מכספי החברה הפרטית שבבעלותו, השיב יו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' שמואל האוזר, כי ההליך לאישור מינויו של שריג ליו"ר הדירקטוריון, הגם ששכרו משולם על ידי בעל השליטה, עולה בקנה אחד עם חוק החברות.

מתמיה מדוע האוזר לא התייחס, ולו במלה אחת, לשיקולי אמון הציבור בשוק ההון ובמפקחיו. כאשר אחת מרשויות הפיקוח הרגולטוריות בשוק הכספים וההון בישראל (הממונה הנוכחית על אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, דורית סלינגר), בגיבוי משרד המשפטים, מתנגדת למינוי - יש בכך בוודאי איתות חשוב לציבור המשקיעים. באופן אירוני, ובניגוד לעמדת יו"ר רשות ניירות הערך, יש לכך גם ערך.

ובכן, אין זה סוד שמערכת היחסים המקצועית בין סלינגר לבין האוזר מעולם לא היתה מן המשובחות. סלינגר, כזכור, לא נענתה לדרישתו של האוזר לאסור על חברות הביטוח לשווק פוליסת חיסכון המתחרה בקרנות הנאמנות ואף לא קיבלה את דעתו בעניין קיומו של שוק אג"ח עמוק בישראל. האוזר, מצדו, לא נשאר חייב וגיבש באחרונה תוכנית למבנה פיקוח דו־ראשי בשוק ההון המבקשת לכרסם בסמכויותיה של סלינגר. ואולם מתמיה עוד יותר מדוע בחר האוזר להתעלם כליל מהרציונל העומד מאחורי הוראת המפקח על הבנקים מספר 301 ("ניהול־בנקאי־תקין") האוסרת במפורש על בעל שליטה או קרובו - בתאגידים בנקאיים - לכהן בתפקיד יו"ר הדירקטוריון.

נכון, האוזר צודק באומרו כי מינוי דירקטורים בחברה ציבורית מהווה את הדרך המקובלת למימוש כוח שליטה, וממילא אין גם כיום כל מניעה חוקית המונעת מבעל שליטה (או מנציגו), בגוף מוסדי, להתמנות ליו"ר הדירקטוריון. ואולם שתיקת החוק מדברת בכמה לשונות. הפער ברגולציה שחלה על הבנקים, ביחס לגופים המוסדיים, מהווה חסר חקיקתי ברור (לקונה) ולא שתיקה מדעת. לכן, פוזיציה שבה יו"ר הדירקטוריון בחברה ציבורית מתוגמל ישירות על ידי בעל השליטה שבנו משמש מנכ"ל החברה הבת, המוחזקת על ידה במלואה, שוללת כל תקווה ליו"ר דירקטוריון חזק ובלתי־תלוי, ומעצימה ומחריפה את בעיית הנציג.

בדרך זו נהפך שריג לבן חסותו של בעל השליטה המממן ובכך נוצר קושי אמיתי לפקח על ההנהלה בחברה הבת שבראשה עומד לא אחר מאשר בשר מבשרו של בעל השליטה. ודוק: החשש העיקרי הוא מפני עמדה מוטה של יו"ר הדירקטוריון שהאינטרס הכלכלי שלו קשור קשר ישיר, ברור וממשי לבעל השליטה המתגמל אותו בתופיניו. שריג בדרך זו עלול להיכשל בחובת נאמנותו לחברה ולתפוס צד. מוטב אפוא שתשלם החברה את שכרו של יו"ר הדירקטוריון שלה; בעל השליטה ימנה את הדירקטורים מטעמו; ולא קרב זה אל זה.

גם מראית פני הדברים אינה טובה. תמהני אם מליאת הרשות כלל עודכנה בעמדה זו ואכן הסכימה להנפיק "תעודת יושר" לשריג. ואולם זאת לא ניתן לדעת שכן יותר משלושה חודשים תמימים הרשות לא פירסמה פרוטוקולים כלשהם ממליאותיה. ולסיום, יוזכר: לפני שנים אחדות בחר המחוקק להפקיע את סמכות היחיד של הנגיד בקביעת המדיניות המוניטרית של בנק ישראל, ולא בכדי: הכל תמימי דעים ואין מי שיחלוק - ועדות מקבלות החלטות טובות יותר.

הכותב הוא עורך דין ועמית הוראה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה והועסק בעבר ברשות ני"ע.

צילום: המרכז ללימודים אק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker