האשמים במשבר הדיור: ראשי הערים במרכז

טוב תעשה הממשלה הבאה אם תפקיע סמכויות מהוועדות המקומיות ותפתח מסלולים שיחייבו בנייה מיידית - כדי לאפשר דירה לילדינו במחוזות נוף ילדותם

משה נחום

לפני כשבועיים השתתפתי בוועידת הנדל"ן של "גלובס". בין הדוברים נכח גם ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, שבלי למצמץ הכריז מעל לבמה כי הוא מתנגד לפרויקטים של תמ"א 38. חולדאי נימק את טענתו כך: "התוכנית הזו נותנת מתנות למי שכבר יש לו, ואני מוכן לתת רק למי שאין - ולא למי שיש".

זה הזכיר לי את הבדיחה על פרח טיס, שנשר מקורס טיס ונשאל היכן ירצה לשרת בהמשך. הצעיר ענה ללא היסוס: "נ"מ (נגד מטוסים)", והסביר: "אם אני לא אהיה טייס, אף אחד לא יהיה". המשמעות של התנגדותו של ראש עיריית תל אביב לתמ"א 38 היא היעלמותן של אלפי יחידות דיור בטווח הקצר בעיר היקרה בישראל, הנצחת עודף הביקוש על ההיצע ועלייה תלולה במחירי הדירות.

חולדאי אינו לבד. ברמת גן קבלנים רבים חווים גיהנום בהליכי הרישוי, ולאחר שצלחו את כל המשוכות בדרך אל היתר הבנייה הנכסף. בסוף המסלול, רגע לפני קבלת ההיתר, הם חוזרים לנקודת ההתחלה בשל כשלים ביורוקרטיים של מערכת הרישוי העירונית עצמה. פרויקטים רבים תקועים, מאות ואלפי דירות מעוכבות, ואין מענה לצנן את לבת הביקושים הרותחת.

במקביל, בעיר הרצליה מטופחת "מדיניות" של בנייה לעשירים בלבד. "גורם בכיר" בעירייה החליט, למשל, כי לובי בניין בן 20 דירות ייבנה על שטח מינימלי של 100 מ"ר. עובדה זו מקטינה את הכנסותיו של היזם בכמיליון שקל לפחות ונותנת תעסוקה רבה לעובדי הניקיון. ומי ישלם על הלובי המפואר ותחזוקתו? רוכש הדירה כמובן, שכן היזם נאלץ לגבות את העלות מרוכשי הדירות בפרויקט. תחת אותה מטריית מדיניות מצטופפת גם דרישה לחיפויי אבן של חזיתות הבניין, בניגוד לתב"ע קיימת, המייקרת את הדירה - ועוד שלל דרישות הזויות, שאולי מסייעות לחזות הקוסמטית של העיר, אבל גם מעלות באופן משמעותי את ערך הדירה.

רוב ראשי הערים בגוש דן ובכל אזור המרכז טיפחו עשרות שנים מדיניות שאסרה על קבלנים ויזמים לבנות דירות קטנות, ודרשו בניית דירות גדולות בלבד. הנימוק לדרישה לבנות דירות גדולות בלבד היה גובה הארנונה, המושפע משטח הדירה. המועצות טענו כי ארנונה הנגבית מבעלי דירות קטנות אינה כלכלית לעירייה. מדיניות זו גרמה לזינוק אדיר במחירי הדירות הקטנות - שהביקוש להן לא סופק, ובנוסף לתופעה של חלוקת דירות בלתי חוקית. בשל המחסור בדירות קטנות והביקוש הגדול להן, מחירן של הדירות הקטנות נסק והגיע לרמת מחירן של דירות גדולות. הדבר גרר עלייה בלתי נמנעת גם במחירי הדירות הגדולות.

ראשי הערים נבחרים אחת לכמה שנים על ידי תושבים המתגוררים בעיר. לפיכך, הם פועלים על פי רצון התושבים, שמבחינתם מעדיפים למנוע את ציפוף העיר. כך למעשה, ראשי הערים - שמכהנים רובם גם כראשי הוועדה לתכנון ובנייה והם למעשה הגורם המכתיב את החלטותיה - מקבלים החלטות לצמצום הבנייה כדי לרצות את בוחריהם, להבטיח להם איכות חיים טובה וכמובן להיבחר שוב. יתר על כן, ראשי הערים מטפחים מדיניות של בנייה ירוקה - שמייקרת מאוד את הבנייה ותרומתה לחיסכון באנרגיה מזערי, ומדיניות שימור עתיקות, המכריזה על כל חורבה שערכה השימורי מוטל בספק כעל אתר מורשת - ובכך מצמצמים שלא לצורך את עתודות הקרקע הזמינות בשוק.

השלטון המרכזי אדיש להתנהלות זו, ותחת זאת בוחר להעניק עוד סמכויות לרשויות המקומיות ולהגדיל את צמצום התחלות הבנייה, המשמר את הכאוס המתחולל כבר שנים בענף הבנייה. טוב תעשה הממשלה הבאה אם תפקיע סמכויות מהוועדות המקומיות ותפתח מסלולים שיחייבו בנייה מיידית, כדי לאפשר דירה לילדינו במחוזות נוף ילדותם.

הכותב הוא יו"ר ארגון הקבלנים מחוז דן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker