מי רוצה להשקיע שוב את 
הפנסיה שלו אצל יצחק תשובה?

ההחלטה אם לתת שוב אמון במי ש"סיפר" את כספי הפנסיה בעבר לא צריכה להיות רק של מנהלי השקעות - העוצמים לא אחת עיניים מול סוגיות אתיות - אלא של מי שהכסף שייך להם באמת

נגה לבציון-נדן
נגה לבציון-נדן

באחרונה הודיעה קבוצת דלק שבשליטתו של יצחק תשובה כי בכוונתה לגייס 400 מיליון שקל באמצעות הנפקה של איגרות חוב קונצרניות בשוק ההון. זאת, כשנתיים וחצי לאחר שחברת הנדל"ן של הקבוצה הובילה את אחת ה"תספורות" הגדולות בישראל - מחיקה של כ–65% מהחוב הכולל בסך יותר מ–2 מיליארד שקל אותם חבה אז דלק נדל"ן לנושיה. עד כה, שני גופים מוסדיים - בית ההשקעות פסגות וחברת הביטוח כלל - הודיעו כי לא ישתתפו בהנפקה, ופסגות אף הסבירה כי הדבר נובע ממדיניותה שלא לממן חברות שנקלעו בעבר להסדרי חוב.

תגובתן של פסגות ושל כלל ביטוח היא סימן מעודד לכך שאחרי ככלות הכל, מושג האחריותיות (accountability) קנה לו אחיזה מסוימת בשוק ההון הישראלי, וכי לא ניתן עוד להיכשל בניהול כספם של אחרים מבלי לשלם על כך מחיר. למעשה, האקטיביזם שהפגינו כאן שני הגופים הפיננסיים צריך לסמן את הדרך למשקיעים מוסדיים נוספים, אשר עמיתיהם ספגו בעבר הפסדים בהסדר החוב בדלק נדל"ן. משקיעים אלה - ובהם חברות ביטוח, פנסיה וגמל - נדרשים כעת להציב גבול ברור ולהימנע מריצת האמוק שאיפיינה אותם בעבר לעבר כל הנפקה של בעל שליטה בבורסה התל אביבית. זהו גם הסטנדרט המקובל כיום בעולם: מעורבות מוסדית נהפכה זה מכבר לכלי ראשון במעלה בארה"ב ובאירופה להגנה על כספי החוסכים ולחיזוק הממשל התאגידי.

אך הפעם אין די במעורבות מוסדית. אם יש לקח שלמדנו מאירועי השנים האחרונות בשוק ההון, הרי הוא שהגופים המוסדיים אינם שוקלים תמיד מגוון רחב מספיק של שיקולים בניהול ההשקעות. במלים אחרות, המהלך המבורך של פסגות וכלל אינו יכול לטשטש את העובדה כי רובם המכריע של המוסדיים לא אימצו עד היום מדיניות השקעה בהתאם לפרמטרים אתיים, חברתיים וסביבתיים, המביאים בחשבון גם את ההיסטוריה של בעל השליטה או את עמידת החברות שבשליטתו בנורמות של אתיקה, הגנה על מחזיקי עניין וממשל תאגידי. במציאות כזו, פסגות וכלל הם היוצאים מן הכלל בשוק המוסיף לרוב להפגין אדישות לנוכח תספורות.

יצחק תשובהצילום: תומר אפלבאום

בחו"ל זה עובד אחרת. החל בגופי פנסיה גדולים דוגמת CalPers של עובדי המדינה בקליפורניה, דרך קרנות קטנות יותר של עובדים באנגליה, וכלה בחברות השקעה המשיגות תשואה לעמיתים באמצעות רכישת מניות באירופה - כל הגופים הפיננסיים המשמעותיים בעולם מציעים בשנים האחרונות מסלול להשקעה אחראית או אפשרות אחרת שבה העמיתים יכולים להשפיע ישירות על ניהול הכסף שלהם לפי אמות מידה ערכיות. האפשרות הזו היא בדיוק מה שחסר מאוד בישראל.

כיום, הרעיון לשאול ישירות את החוסכים ולהשקיע את חסכונותיהם בהתאם לסדר העדיפויות שהם עצמם יכתיבו נשמע לאוזן הישראלית הממוצעת כרעיון הזוי. הרי בשביל זה יש מנהלי השקעות, לא? ובכן, בחלק מהכלכלות המפותחות דווקא הגיעו למסקנה כי ניהול השקעות מקצועי ומתקדם חייב להביא בחשבון את העדפותיהם הערכיות של החוסכים עצמם. לצורך כך, חלק מהמוסדיים בחו"ל מעבירים שאלונים תקופתיים לפילוח סדרי העדיפויות הערכיים של עמיתיהם, בעוד שמוסדיים אחרים מציעים כאמור מסלולים מובנים להשקעה אחראית על פי ביצועים בתחומי הקהילה, הסביבה והממשל התאגידי.

המסקנה: כלקח מניסיונה של דלק לגייס שוב את כספי הפנסיה של הציבור, על המוסדיים בישראל ליישר קו עם הסטנדרט התופס תאוצה בזירת ההשקעות הבינלאומית ולמסד ערוצים קבועים של תקשורת בין מטה החברה לעמיתים בשטח, כדי לשקלל נכונה את העדפות הלקוח. כך, ההחלטה אם לתת שוב אמון במי ש"סיפר" את כספי הפנסיה בעבר לא תהיה רק של מנהלי השקעות העוצמים לא אחת עיניים מול סוגיות אתיות, אלא של מי שהכסף שייך להם באמת.

הכותבת היא מנכ״לית חברת המחקר Greeneye להשקעות אחראיות ומומחית לניהול סיכונים חברתיים וסביבתיים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker