דרושה כיפת ברזל - 
גם בהגנת הסייבר

תחום הסייבר נותר מאחור - בפועל, שיתוף פעולה בתחום ההגנה אינו מתקיים וטכנולוגיה וחברות ישראליות מתקשות לחדור לשוק ההגנה הפדרלי האמריקאי ■ ככל הנראה, הקשיים הנובעים מחשדנות הדדית

גבי סיבוני

השימוש במרחב הסייבר לצורכי תקיפה אינו נחלתם הבלעדית של חברות והמגזר העסקי. שימוש התקפי קיים גם בסביבה המדינית, ונחשב חלק אינטגרלי של סל הכלים במאבק בין מדינות ובמאבקים פוליטיים. מאחורי רוב המתקפות על תשתיות לאומיות עומדות כיום מדינות, והממשלות במרבית מדינות המערב כבר הבינו כי עליהן להשקיע משאבים רבים לא רק ברכישת טנקים ומערכות נשק אוויריות - אלא גם בתשתיות הגנה מפני מתקפות סייבר.

ישראל היטיבה להיערך לאיומי הסייבר ברמה הלאומית. כחלק מההיערכות הוקמה ב–2003 הרשות לאבטחת מידע, האמונה על הנחיה של גופי התשתיות הקריטיות בישראל. ב–2011 הקימה ממשלת ישראל את המטה הקיברנטי הלאומי, ובאחרונה קיבלה החלטה על הקמת רשות לאומית להגנה בסייבר. גם היכולות הטכנולוגיות הגבוהות של ישראל בתחומי המחשוב והטכנולוגיה, הן ביחידות הצבא והן במגזר הפרטי, תרמו לכך שישראל נחשבת אחת המדינות המובילות בתחום ביטחון הסייבר.

עם זאת, דווקא בכל הקשור למרכיב הביטחון העיקרי של מדינת ישראל - השותפות האסטרטגית עם ארה"ב - נדמה כי לא נעשה די. השותפות הזאת בולטת על רקע שיתוף הפעולה ההדוק בין המדינות בתחומי המודיעין, התמרונים הצבאיים המשותפים והמאבק בטרור, וכמובן - על רקע הסיוע הכספי הביטחוני הנדיב שלו זוכה ישראל מדי שנה. כמובן, שיתוף הפעולה אינו חד־כיווני. גם המעצמה הגדולה בעולם נהנית מהיכולות הצבאיות הגבוהות של ישראל בפעילות נגד איומים אסטרטגיים במזרח התיכון וברחבי הגלובוס.

מרכז סייבר ממשלתי בארה"בצילום: אי–פי

על פי פרסומים שונים, ישראל וארה"ב אמנם שיתפו פעולה בפיתוח מתקפות מחשב במטרה לפגוע בתוכנית הגרעין האיראנית ולאסוף מודיעין על התקדמותה - אבל גם אם המידע הזה אכן מבוסס ומהימן, הרי שמדובר במקרים נקודתיים סביב איום הגרעין האיראני, ולא במדיניות אסטרטגית כוללת של מאבק משותף. אחד המודלים המוצלחים ביותר של שיתוף הפעולה הביטחוני־טכנולוגי הוא פרויקט ההגנה בפני טילים, שבמסגרתו מתקיים שיתוף פעולה בתהליכי הפיתוח והייצור של מערכים כמו כיפת ברזל, שרביט קסמים וחץ.

תחום הסייבר, לעומת זאת, נותר מאחור - בפועל, שיתוף פעולה בתחום ההגנה אינו מתקיים. טכנולוגיה וחברות ישראליות מתקשות לחדור לשוק ההגנה הפדרלי האמריקאי, והפעילות מתמקדת בשוק הפרטי. שיתוף פעולה בתחום הגנת סייבר נתקל, ככל הנראה, בקשיים הנובעים מחשדנות וחשש שהמדינות יעשו שימוש בטכנולוגיות הנחשפות באופן שעלול לפגוע בהן.

הגנת סייבר מחייבת שיתוף פעולה עמוק בין שותפים וידידים. הקמת מנגנון בין־מדינתי, המשלב את מלוא היכולות והידע הטכנולוגי והמודיעיני הצבאי והאזרחי, הוא צו השעה לאור היקף האיומים וחומרתם. מציאות זו מחייבת לנקוט אמצעים מתאימים שיכולים לתת מענה נכון, ודורשת דפוסי חשיבה שונים מאלה שהכרנו עד כה.

בדומה למערכת כיפת ברזל, שפותחה באמצעות סיוע אמריקאי נדיב ומספקת הגנה בשמי ישראל, נדרש לבחון את הדרכים לשיתוף פעולה גם במרחב הקיברנטי, שיעניקו מערך התגוננות וימנעו פגיעה במערכות החיוניות הקריטיות של המדינות. אין ספק כי בניית מערך משמעותי, שיוכל להיאבק בארגוני הסייבר ולפעול מולם בצורה יעילה וממוקדת, תאפשר להגיע להישגים טובים יותר גם בשדה הקרב החדש.

ד"ר סיבוני הוא אל"מ (מיל'), וראש תוכנית ביטחון סייבר
 במכון למחקרי ביטחון לאומי

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker