החפיפניקיות של החינוך בישראל - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החפיפניקיות של החינוך בישראל

לכל אזרח חייבת להיות דעה לגבי החינוך, אבל כאשר האזרח הזה הוא איש מערכת החינוך, הדעה שלו נהפכת למדיניות, ואז צריך לשאול: האם דעתו נסמכת על נתונים מן המציאות או רק על תפישת עולם, על ערכים ועל ניסיון אישי?

תגובות

בחינוך, לפעמים האינטואיציה לא מסתדרת עם המציאות. האם ידעתם שבכיתה בפריפריה יש פחות תלמידים מאשר במרכז, שתלמידות הן רוב גדול במגמות הביולוגיה והכימיה, שיש לנו באופן יחסי יותר מורים מאשר בפינלנד, ושבשבע השנים האחרונות הישגי התלמידים ביסודי מצויים בקו עלייה? איך לא ידענו על זה קודם, לא יאמן כי לא יסופר.

בתוכנית הלאומית לחיזוק החינוך המדעי, בהובלת משרד החינוך, מתחילים להיבנות מאגרי מידע שיענו על שאלות כמו כמה תלמידים בוחרים ללמוד חמש יחידות מתמטיקה ופיזיקה, כמה נושרים במעלה הדרך, כמה מורים יוצאים לגמלאות וכמה חסרים. לכולנו ברור שבלי לדעת את התשובות לשאלות הללו, לא ניתן לתת מענה רציני לנושא.

אז מדוע זה לא ברור מאליו שנתונים שכאלה ייאספו כעניין של שגרה, נתונים שנאספו ינותחו, ניתוחי נתונים ישמשו בסיס להחלטות, ותוכניות ינוטרו כדי לדעת אם הן מתקדמות בכיוון הרצוי? הרי כשיודעים את תמונת המצב לאשורה אפשר להתמקד באזורים שתהיה להם השפעה אמיתית, לעקוב אחר מגמות השינוי, לדעת מה עובד, מתי הגענו אל היעד ולשפר תוך כדי תנועה.

מורה בתיכון מדגימה על לוח אינטראקטיבי
אבישג שאר-ישוב

אנסה לשפוך מעט אור על הסיבות שלדעתי הדבר כלל אינו פשוט. למשל, במפגש של מקבלי החלטות וחוקרי חינוך שהתקיים באחרונה, התבקשו המשתתפים כתרגיל לחשב את ההשקעה הממוצעת של משרד החינוך בבית ספר בישראל. כדי להקל הוצגה נוסחת חישוב פשוטה - תקציב משרד החינוך לחלק במספר בתי הספר בישראל. למרבה ההפתעה, ההבדל בין התוצאות היה עצום.

האם תקציב משרד החינוך הוא 30 או 50 מיליארד שקל, מי יודע? האם מספר בתי הספר הוא 3,000 או 5,000, יודעים? כך נעה מטוטלת התשובות, עד שקם אחד המומחים ואמר שזה לא באמת חשוב לו לדעת את התשובה, משום שהוא יודע שהתקציב אינו מספיק כדי להתמודד עם מצבו העגום של החינוך. נדהמתי, איך זה שיש לו כבר מסקנות מוכנות מהשרוול?

אני מאלה שסבורים שלכל אזרח בישראל חייבת להיות דעה לגבי החינוך, אבל כאשר האזרח הזה הוא איש מערכת החינוך, הדעה שלו נהפכת למדיניות, ואז חייבת להישאל השאלה: האם דעתו נסמכת על נתונים מן המציאות או רק על תפישת עולם, על ערכים ועל ניסיון אישי? ובכלל, מי אחראי לכך שהחלטות בחינוך אכן יסתמכו גם על נתונים?

"ההבדל בין ניהול לפי ערכים לניהול לפי יעדים", הסביר מנהל בית הספר של ילדי באסיפת ההורים בתחילת השנה, "הוא שבניהול ערכי אתה יודע שהצלחת עוד לפני שהתחלת". רציתי לתהות על נוסחת הקסם הפלאית הזאת, אך בטרם הספקתי להגיד "למידה משמעותית", הגיע נאום חוצב על כך שמערכת החינוך הלכה חזק מדי על נתונים, מדדים ויעדים והגיע הזמן להרגיע.

חזרתי הביתה לא רגוע. דאגתי משום שערכים מגיעים במידת חצאית אחת. דאגתי כי כל ילד הוא יחיד ומיוחד, יש לו יכולות וצרכים והוא זקוק למכחול דק המותאם לגוון שלו. מרוב ערכים, חששתי שישכחו את התלמידים. ובכלל, מי מחליט מהם הערכים שלאורם ילדינו מתחנכים, הממשלה המתחלפת, הקהילה שהקימה לה בית ספר, או כל מנהל כישר בעיניו?

ערכים ויעדים נועדו ללכת יחדיו. ללא מצפן ערכי לא יודעים לאן רוצים להגיע, וללא נתוני ניווט קשה לבחור בדרך הטובה ביותר. אמנם יעיל יותר לקבל החלטות במכחול עבה, ואולם כדי להעניק לתלמידים מענה מתאים על מערכת החינוך יש להשקיע בהטמעת תרבות של נתונים. ובכלל, מערכות מקצועניות מודדות את עצמן מסביב לשעון, כך הן משתפרות וכך הן מקבלות את אמון הציבור.

הכותב הוא מנכ"ל קרן טראמפ 
וחבר ועד החינוך הלאומי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות