בלי טיפול במערכת, נצטרך להישאר בריאים

הבעיה האמיתית של הרפואה בישראל - מחסור ברופאים

אריה מלניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אריה מלניק

בעיית המחסור ברופאים ובכוח אדם פרא־רפואי אינה חדשה. הבעיה מוכרת כבר מאות שנים, עוד מהתקופה שבה רופאים רבים, בשל אופי תפקידם, מתו במגיפות. לאורך ההיסטוריה השלטונות ניסו למצוא פתרונות לבעיה, בדמות קיצור משך ההכשרה, תוספות שכר, עידוד הגירה של רופאים ממקומות אחרים ועוד. הקו המנחה היה תמיד הגדלת שיעור הרופאים לנפש, מתוך הבנה שהגדלת ההיצע תביא לשיפור המצב.

מי שנזקק בשנים האחרונות לטיפול רפואי רציני בישראל, יודע שקיימת מצוקת אשפוז עקב מחסור חריף ברופאים ובאחיות. למזלנו, המחסור אינו נובע ממגפות. לצערנו, הוא נובע מחוסר תשומת לב מספקת של גופי הממשל לתחום הבריאות ב-40 השנים האחרונות. בתקופה זו לא נבנו בתי חולים ציבוריים נוספים וגם מצבת הרופאים והאחיות לא הותאמה למספר הנזקקים לשירות רפואי. בשונה ממקצועות כמו משפטים וראיית חשבון, הגידול במספר בעלי המקצוע המורשים ברפואה מפגר אחר גידול האוכלוסייה.

שיעור הרופאים הפעילים בישראל הוא רק 3 ל-1,000 איש, לעומת 3.4 במדינות OECD. נדמה אולי שפער של 0.4 ל-1,000 הוא קטן, אבל בפועל הוא משמעותי - והוא הגורם העיקרי לזמן ההמתנה הממושך לטיפולים רפואיים במגזר הציבורי בישראל.

בית החולים אסותא בתל אביבצילום: ניר קידר

ההתערבות השלטונית בעבר התמקדה במניעת עליית השכר ובעיכוב מו"מ קיבוצי. הדבר לא הועיל. בעקבות שביתת הרופאים בוצע תיקון משמעותי בשכרם, כתוצאה מעודף ביקוש לשירות רפואי. קופות החולים תרמו מאוד להקלת במחסור על ידי שיפור הרפואה הקהילתית כתחליף חלקי לבתי חולים (אפילו שרת הבריאות שהתפטרה מכירה בחשיבות תרומתם) - אלא שהעברת חלק מהטיפולים מרופאים לאחיות היא לא פתרון אמיתי מכיוון שחסרות גם אחיות מוסמכות.

התגובה העיקרית של השוק היתה העסקת רופאים מחוץ למערכת הציבורית בתוספת שכר (רפואה פרטית). הדבר גבה לעתים מהמטופל תשלום גבוה יותר, אבל הפחית לחץ מבתי החולים שממילא לא עומדים בעומס.

באשר למדיניות העדכנית - לפחות עד לפני כמה ימים - יעל גרמן הקימה את "הוועדה לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית" לקביעת מדיניות הבריאות לשנים הבאות. למרבה הצער, מסקנותיה לא נשענות על ניסיון העבר. אפשר היה לצפות שוועדת גרמן תנהיג תוכנית רצינית להגדלה משמעותית של מספר הרופאים, כדי שהדור הבא לא יצטרך לעמוד בתורים ארוכים בבתי החולים הציבוריים ובחדרי המיון הפקוקים.

במקום הגדלת ההיצע, מוצע דווקא להקטין אותו בשתי דרכים. ראשית, מוצע לקצץ את היקף הפעילות של בתי החולים הפרטיים שמספקים כיום 12%–14% מהטיפולים הרפואיים. ההקטנה תיעשה הן על ידי מיסוי כבד והן על ידי הגבלת מספר הניתוחים שבתי חולים אלה רשאים לעשות. צעד זה יפנה מעט רופאים והרבה חולים מטיפול פרטי לטיפול בבתי חולים ציבוריים, שכבר פועלים בתפוסה מלאה (וכל התקנים בהם כבר מאוישים). הדרך השנייה היא ניסיון לפגוע בתקבולים של קופות החולים על ידי התערבות ב"ביטוחים הפרטיים" שהן מציעות למבוטחיהן תמורת תשלום. ועדת גרמן העלתה הצעות נוספות, כמו הקמת גוף לקידום מקצועי של נשים, בדיקת אפשרות העסקה של רופאים מעבר לגיל הפרישה, והגברת הפיקוח על בתי החולים באמצעות בניית מנגנון מיוחד לקיצור תורים (שעלותו עדיין לא הובהרה).

מצער שבדו"ח הוועדה לא מתקיים דיון רציני בבעיית המחסור ברופאים, באחיות ובמיטות אשפוז. אין גם דיון במחיר הטיפולים, והוועדה התעלמה לכאורה מפסיקת בג"ץ בעניין יוקר הבריאות מ–2012, שלפיה יש לעדכן את מחירו של יום אשפוז בצורה ריאלית. בדו"ח הוועדה בולט החיסרון במידע שעמד כביכול בפני חבריה - אין תחזית לגבי מספר החולים, סוגי המחלות וההתפלגות הגיאוגרפית של העומסים. לכאורה, אין למידה מבעיות דומות בחו"ל ובמגזרים אחרים בישראל. ובכל זאת, ניתן לקבוע שההיצע לא יגדל מעבר ל"טפטוף" שצפוי מהגדלת מספר מיטות האשפוז בעשרות בודדות ומספר הרופאים בשיעור צנוע מדי.

חברי הוועדה סבורים שהדרך הטובה לחיזוק הרפואה הציבורית היא צמצום הרפואה הפרטית. ספק גדול אם התוכנית תצליח. ברור למדי שהתורים בבתי החולים לא יתקצרו משמעותית ואולי אף יתארכו. האזרח הקטן יצטרך להתאזר בסבלנות ולהיות בריא.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת חיפה, חבר בהתנדבות בהנהלת מכבי שירותי בריאות, והבעלים של בית החולים הפרטי אסותא

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker