למי יש את הזכות להישכח או להימחק מהאינטרנט - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למי יש את הזכות להישכח או להימחק מהאינטרנט

המקרה המביך של דג׳אן לאזיץ׳ יכול ללמד עד כמה הזכות להישכח מעוללת דווקא זיכרונות לא נעימים

10תגובות

דג׳אן לאזיץ׳ (Dejan Lazic) הוא מוזיקאי שקיבל ביקורת שלילית על נגינתו. הביקורת התפרסמה בעיתון המקוון של הג'רוזלם פוסט ומיד לאחר מכן בלוגרית בשם קטלין דוואי פירסמה את הביקורת ואף הוסיפה שהמוזיקאי דרש מהעיתון להוריד את הביקורת מכיוון שבכל פעם שמחפשים את שמו במנועי החיפוש, הביקורת עולה.

לטענתו, לא מדובר במחיקת מידע או שכיתוב ההיסטוריה, אלא שלאדם יש את הזכות למחוק פרטים מעברו כולל דפים ממנועי החיפוש, אפילו במקרים שבהם הפרסום המקורי הוא חוקי. וזאת אלא אם יש סיבות ספציפיות, כמו תפקיד ציבורי בחיים הציבוריים, שמצדיק את העניין הכללי במידע.

המוזיקאי התבסס על תקדים פסיקת בית המשפט לצדק בלוקמסבורג מ-2014, שקבע כי יש לתמוך בבקשת "הזכות להישכח". הזכות לשליטה בפרסום פרטים מעברי, לא רק זאת אלא שחברת גוגל חשפה שבתוך חודשיים מהפסיקה קיבלה 91 אלף בקשות להסרת מידע ומחיקת פרטים מכ-300 אלף דפי אינטרנט. החברה סירבה ל-32%  מהן, ביקשה מידע נוסף ב-15% מהמקרים והסירה 53%.

מנגד, טוען גימי וויילס מייסד ויקיפדיה, כי מדובר בפסיקה "מטורפת" שיש צורך מיידי לתקנה. לטענתו, אין לאיש זכות להשתמש בחוק כדי לצנזר מידע אמיתי ואין לאף אחד את הזכות למנוע פרסום מידע זה". עו"ד מיטל גרייבר מאיגוד האינטרנט הישראלי סוברת שמדובר בפסיקה בעייתית מאחר שמחיקת המידע מתוצאות החיפוש בלבד אינה מוחקת את המידע עצמו אלא רק קישור אליו, דבר שיוביל בהכרח לפנייה למומחים היודעים לאתר גם מידע זה. הדבר עלול להוביל ליתרון של בעלי המשאבים בנגישות למידע איכותי.

זכות הציבור לדעת

המשך המקרה מביך. לא רק שהעיתון לא הסיר את הביקורת על דג׳אן לאזיץ׳ אלא שלצערו של המוזיקאי, הפוסט של קטלין עם הפרטים המביכים הביא לתפוצה מהירה ורחבה יותר מתוצאות מנועי החיפוש השונים ובכך הפכה את תביעתו ואת פסיקת בית המשפט לגבי הזכות להישכח, למיותרים.

בעצם, כל שיתוף וכל העברה של מידע מאחד לשני במרחב בדיגיטלי מגדילה את תפוצת המידע וכל ניסיון למנוע זאת רק מגביר את התפוצה. כתבים מנוסים יודעים להימנע מכך. כדאי  לכל אחד לקחת דוגמה מהערה שכתבתה פרופ  קרין נהון, חוקרת בתחום הפוליטיקה של המידע, בפוסט שלה לפני כשנתיים, לכל אלה שחששו שבעצם כתיבה על נושא חסוי היא חושפת מידע: "חיכיתי כיממה לפני הפרסום של פוסט זה עד שמנועי החיפוש יתעדכנו, כדי שלא לסכן הפרטיות".

ומכאן אני פונה כלל אחד, נסו ללמוד מכך ולהימנע מלהגביר תפוצה של פרטים שליליים לא הכרחיים שבעתיד עלולים לפגוע באנשים.

התלבטתי האם הקישור לפוסט של הבלוגרית על מקרה המוזיקאי רלוונטי, האם רצוי להימנע מהפצת הקישור לכתבה, כדי לא להמשיך ולפגוע במוזיקאי, אולי זכות הציבור לדעת גם במקרה זה? דומני שלאחר הופעה פומבית של המוזיקאי, זכות הציבור לדעת.

ד"ר אלון הסגל, מרצה בכיר במרכז ללימודים אקדמיים (מל"א), נשיא איגוד האינטרנט הישראלי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות