בענייני שוחד - ישראל גרועה 
לא פחות מרוסיה

הפיקוח לא עוזר: חברה ציבורית אינה חסינה מפני שחיתות

נגה לבציון־נדן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים4
נגה לבציון־נדן

באחרונה פירסם ארגון "שקיפות בינלאומית ישראל" דו"ח מטריד, לפיו ישראל אינה אוכפת את אמנת ה-OECD למניעת שוחד עליה היא חתומה מאז 2009. הדו"ח, המתפרסם זו השנה התשיעית, מדרג 39 מדינות החתומות על האמנה ומיקם את ישראל במקום 32 הנמוך באכיפה פעילה של מניעת שוחד בעסקות בינלאומיות ("יצוא שוחד"), ושם את ישראל בשורה אחת עם מדינות כמו רוסיה, קולומביה ויוון.

היו שהרימו גבה למשמע הנתונים, אולם מי שמכיר את ניהול הסיכונים בחברות הישראליות, בהן גם חברות ציבוריות רבות, לא אמור להיות מופתע. חברות רבות אינן ערוכות למניעת פרשות שחיתות ומתן שוחד ועל המשקיעים לבדוק את הפרמטר הזה בבואם לנהל את הסיכונים הכרוכים בהשקעה בחברה זו או אחרת.

על פי מחברי הדו"ח, ב-2010–2013 נפתח בישראל מספר מועט של חקירות בגין מתן שוחד לעובדי ציבור בחו"ל, וב–2013 התקיימו כמה חקירות מקדמיות בעניין זה, אך רובן נסגרו ללא חקירה רשמית. דו"ח מסוג זה הוא דגל אדום מתנוסס הן לרשויות האכיפה בישראל ויותר מכך, למגזר העסקי בישראל ומנהליו.

חשוד במעצר, אילוסטרציה
חשוד במעצר, אילוסטרציהצילום: דרימסטיים

יתרה מזאת, על פי הדו"ח, היצוא מישראל מהווה 0.4% מכלל היצוא העולמי של מדינות ה-OECD ב–2010–2013 בממוצע. דו"ח כזה עלול לפגוע ביצוא של החברות הישראליות למדינות כמו ארה"ב וגרמניה, הנמצאות במיקום גבוה במדד מניעת השחיתות.

תרבות של שחיתות מחלחלת לכל מקום. אפילו למקומות בהם יש לכאורה שקיפות מלאה. הנטייה הטבעית היא להניח שבחברות ציבוריות, שנתונות לפיקוח, זה לא יכול לקרות. אלא שהמציאות הוכיחה פעם אחר פעם אחרת: חברה ציבורית אינה חסינה מפני מעשי שחיתות והונאות כספיות, על אף הפיקוח שנכפה עליהן.

לציבור - הן בישראל והן בעולם - יש ניסיון רב באשר לחברות ציבוריות מפוקחות, שהעבירו שוחד בעשרות מיליונים. תחקיר של ה"ניו יורק טיימס" מ–2012 באשר לשחיתות בחברה הבת המקסיקנית של וול־מארט, והחקירה של רשויות האכיפה בארה"ב של חברת טבע ב–2013 בנוגע לפעילות באמריקה הלטינית, אינן מותירות ספק כי השחיתות היא גם מנת חלקן של חברות מונפקות, גלובליות ובעלות מחזורי ענק.

מדיניות למניעת שוחד נמצאת אמנם בחברות ישראליות רבות, אך כדי להטמיע את המדיניות נדרשת תשתית ניהולית שתבהיר לעובדי החברה, לספקיה וללקוחותיה את מדיניות איסור השוחד על ידי קביעת כללים ברורים, החל באיסור של תרומות פוליטיות דרך מערכת מוסדרת לבדיקת מעקב נתיב מעברי הכסף לספקים חיצוניים ועד למינוי של ועדת ביקורת חיצונית. הדבר נכון בחברות פרטיות אך חיוני עוד יותר בחברות ציבוריות שבהן כספי הציבור מונחים על הכף.

מבדיקה שערכה חברת Greeneye עולה כי ל-68% מתוך 31 חברות ישראליות הנסחרות בבורסות בישראל ובחו"ל יש פוטנציאל לחשיפה בינונית או גבוהה לעמוד מול דרישות למתן שוחד בשל המדינות והמגזרים בהן הן פועלות. 11 מהן חשופות בסיכון גבוה. אף חברה ישראלית מאלה שנבדקו לא קיבלה ציון טוב או מתקדם בהיערכות למניעת שוחד.

למתן שוחד יש משמעות מכרעת עבור החברה, והוא עלול להשפיע על השורה התחתונה בדו"חות הכספיים. יתרה מזאת, הסיכונים הפיננסיים הגלומים בתקריות מסוג זה עלולות לסכן את כספי הציבור שמנהלים הגופים המוסדיים. מתן שוחד אולי מבטיח חוזה או מאפשר הטיה של אכיפת הממשל במדינה - אבל הוא יוצר גם סיכונים גבוהים. חברות שיואשמו במתן שוחד יספגו פגיעה קשה במוניטין, אובדן חוזים וכניסה לא מכובדת ל"רשימות השחורות" של שותפים עסקיים פוטנציאליים ושל משקיעים.

המלחמה בשחיתות היא מלחמה מורכבת, בוודאי כשמדובר במסחר בינלאומי. על רשויות האכיפה לשלב ידיים ולחוקק חקיקה שתצמצם את היכולת של פרטים בתוך החברה לשלם שוחד. אך האחריות מוטלת לא רק על המדינה ועל מנהלי החברות. משקיעים מעורבים בעולם כבר יוזמים פניות לממשלות בכוונה להגביר את המחויובות העולמית למניעת שחיתות. עכשיו הגיע זמנם גם של המשקיעים הישראלים לפעול כדי להקטין את הסיכון של החברות בהן הם משקיעים את כספנו.

הכותבת היא מנכ״לית חברת המחקר Greeneye להשקעות אחראיות ומומחית לניהול סיכונים חברתיים וסביבתיים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker