פוליטיקאים קונים את התקשורת בכסף - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פוליטיקאים קונים את התקשורת בכסף

"ישראל היום" הוא מוצר בידי נבחרי הציבור והטייקונים

3תגובות

הצעת החוק של ח"כ איתן כבל ואחרים לאסור על הפצה חינמית של ארבעת העיתונים הנפוצים ביותר בישראל, היא הצעה שיש להתנגד לה. יש להתנגד לה משום שהיא מכוונת באופן ישיר להתמודד עם עיתון אחד מסוים - "ישראל היום". יש להתנגד לה משום שמעורבות ישירה של ח"כים ופוליטיקאים בהסדרה של אמצעי תקשורת היא הרסנית עבור הזכות לחופש הביטוי והעיתונות, ומסוכנת לדמוקרטיה השברירית שלנו. מי שמתלהב מהצעת החוק המסדירה של היום, צריך לחשוש מפני ההצעה שתגיע מחר ושלא תהיה לרוחו.

הצעת החוק של ח"כ כבל גם לא תשיג את המטרה שאותה היא מתיימרת להשיג, משום שהבעיה אינה עיתונות החינם אלא מחירי הפרסום, הנמוכים עד פי שלושה ב"ישראל היום" מאשר ב"ידיעות אחרונות". מי שרוצה לשבור את השוק, לא יכול רק לחלק בחינם גיליונות. הוא צריך להוריד את מחיר המודעות. לכן אין לקונן על עיתונות החינם, אלא יש להבין שצריך לטפל באופן שורשי בשוק הפרסום, הן במובן של תעריפי הפרסום שגוררים את כל השוק למטה, להפסדים, והן במובן של עמלות היתר בשוק הפרסום - המכניסות כסף לכיסם של מתווכים (חברות רכש המדיה), על חשבון המפרסמים מצד אחד וגופי התקשורת מצד שני.

הבעיה גם אינה עיתונות החינם, אלא הטייקונים. טייקונים במובן של כיס עמוק שאינו עושה חשבון כלכלי־עסקי ישיר כשהוא משקיע בשוק התקשורת. אם מתבוננים בשוק התקשורת מתוך הפרספקטיבה הזאת, אדלסון נראה כמעט קדוש, משום שהאג'נדה שלו גלויה, שקופה וברורה: הוא תומך בנתניהו, ולשם כך מוכן להוציא כסף רב. האם רכישת השליטה בשוק הערוצים המסחריים בטלוויזיה ב–20 השנים האחרונות, כמו גם רכישת "מעריב" על ידי נוחי דנקנר, לא נועדו גם הם לאותה מטרה? הרי כאן וגם כאן יש השקעה כספית שלא תחזור, וזאת כדי לצבור את הכוח והתהילה הנלווים לשליטה באמצעי תקשורת, ולמנף באמצעותם עסקים אחרים. התביעה החיונית ביותר, שתבטיח את עתיד שוק התקשורת (ערוצים מסחריים, ערוצים ייעודיים, כבלים ולוויין, עיתונים ואתרים ממוסדים) צריכה להיות שאנשי עסקים ולא טייקונים ינהלו אותו ויפעילו אותו, מתוך שיקולים ישירים של רווח והפסד ולא של גזירת סרט עם ראש הממשלה או השפעה על רגולטורים וחברי ועדת הכלכלה של הכנסת.

בלומברג

בכל זאת, די ברור ההבדל בין הקושי שמעוררת תופעת "ישראל היום" מול שליטת בעלי הון באמצעי תקשורת אחרים. "ישראל היום" מבקש להשפיע על הפוליטיקה, על דעת הקהל ועל הבחירות. חוקי מימון המפלגות וחוקי הבחירות בישראל נועדו מאז ומעולם למנוע מצב שבו דעת קהל נרכשת בכסף. התסכול הוא מכך שתופעת "ישראל היום" נתפשת כתעמולה שאינה כפופה לחוקי מימון המפלגות. "ישראל היום" אמנם מגדיר את עצמו כמי שאמור להשיב את האיזון למערכת התקשורת הישראלית, אבל הוא אינו עיתון ימין. הוא עיתון שתומך במועמד פוליטי מסוים.

אבל אם מתבוננים במודל העסקי של המתחרה הגדול של "ישראל היום" - קבוצת ידיעות אחרונות — מגלים דבר לא פחות מטריד: מודל שלפיו ניתן לרכוש תוכן חדשותי בעיתון. לא תוכן פרסומי, אלא תוכן הנחזה להיות חדשותי. אם משרד ממשלתי או מועמד פוליטי כזה או אחר יכולים לרכוש חבילת פרסום הכוללת פרסום גלוי ופרסום סמוי לאג'נדה פוליטית, חוקי מימון המפלגות והבחירות הופכים לאות מתה. בסיכומו של דבר, הצורך הבוער היום הוא לייצר תהליך חשיבה כיצד למנוע מצב שבו נבחרי ציבור ומועמדים פוליטיים קונים תקשורת בכסף, בהתאם לטקטיקות ההופכות מגוונות יותר ויותר, גלויות וסמויות כאחד.

הכותבת היא ראש פרויקט רפורמות במדיה במכון הישראלי לדמוקרטיה, ומחברת הספר "אסדרת פרסום סמוי בתקשורת בישראל"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם