כשנפסיק לקנות, המחירים יירדו - לחברות לא תהיה ברירה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כשנפסיק לקנות, המחירים יירדו - לחברות לא תהיה ברירה

אם הצרכן לא ייקח אחריות על כיסו ולא יאותת לחברות באמצעות כרטיס האשראי שלו כי די לו, לא יהיה על המדף שינוי אמיתי

55תגובות

לאילו חברות הישראלים הכי פחות מאמינים? אם היינו צריכים לנחש, היינו אומרים שלחברות הפיננסים או הטבק. כך מקובל בכל העולם, אך לא בישראל.

מסקר GlobeScan Radar וארגון מעלה מתברר כי בישראל האמון בחברות המזון נמוך יותר מהאמון בחברות הפיננסים. הסקר הזה מתפרסם ב–30 מדינות, ובישראל הוא נערך השנה לראשונה על ידי ארגון מעלה.

הנתונים האלה מפתיעים ומצערים כאחד. חברות המזון יסבירו כי הסיבה לכך שרק 14% מהציבור רוחשים להן אמון היא התקשורת, שאינה מבינה מורכבות ומבליטה את סוגיית יוקר המחיה. אולי הן צודקות, אבל נראה שזה לא כל הסיפור. התקשורת הרי עוסקת לא מעט במגזר הפיננסי, בגזל הפנסיות ובדמי הניהול.

תומר אפלבאום

גם אם התקשורת אשמה ולא, נניח, המחירים בסופרמרקט - לחברות המזון הישראליות יש בעיה קשה. מאחר שאמון הפך בעולם כיום למצרך נדיר, מחקרים מראים כי כושר הניבוי שלו להצלחה עסקית הוא 0.49. כלומר, לחברות שהציבור רוחש להן אמון יש יותר סיכוי להצליח מלאחרות. כך שחוסר האמון שרוחשים הישראלים לחברות המזון עוד עלול לעלות להן בפגיעה בהכנסות, ולכן צריך להדאיג מאוד את ראשיהן.

אבל יש פה סיפור נוסף - סיפורו של הצרכן הישראלי. הבעיות בשוק ההון הישראלי פוגעות בכיסו של הצרכן פגיעה עמוקה יותר מאשר מחיר המילקי, ובכל זאת בוחר הצרכן הישראלי להתאגד ולהשמיע קול צעקה על מחירו של מילקי או של חטיף פסק זמן, ולא על דמי הניהול שהוא משלם או על עסקות בעלי עניין.

עוד תכונה המאפיינת את הצרכן הישראלי - הוא אוהב לצעוק ולמחות, אבל אינו ממהר לשנות הרגלי קנייה. לא כמו סבתי, עליה השלום, שנהגה לקנות רק לפי מחיר: אם בשבוע מסוים העגבניות בשוק היו יקרות, אצלה בבית אכלו רק מלפפונים.

למרות כל הדיבורים על הצרכן החדש והרגיש, הנתונים מראים כי מחאת פסק זמן בפברואר 2012 דווקא גרמה לעלייה במכירות פסק זמן, ובינתיים גם מחאת המילקי לא פגעה במכירות המוצר. אולי זה הזמן להזכיר כי אלה מוצרים שממש אינם זכאים להגדרה מוצר צריכה בסיסי. גם את מילקי וגם את פסק זמן אפשר להגדיר כממתקים. אם ראוי היה למחות על משהו הרי זה על מחירי הלחם הבריא ומחירי הירקות - אבל כל הניסיונות להוביל מחאת צרכנים אמיתית בישראל, כזו הכרוכה בהפסקת קנייה או בשינוי עמוק של הרגלים, לא צלחו בינתיים. תשאלו את החקלאים, שמנסים לקדם שווקים של מכירה ישירה לצרכנים ומציעים לקונים תוצרת משובחת בלי עמלות התיווך של הרשתות.

מעבר לחסמים המבניים בשוק הישראלי - הריכוזיות של הספקים הגדולים, מיעוט התחרות, מסי היבוא, המע"מ האחיד על מזון - לצרכן הישראלי יש עדיין תפקיד חשוב בקביעת המחיר. הוא זה שמייצר את הביקוש. אם תהיה בישראל מחאת צרכנים אמיתית, אם אנשים באמת יפסיקו לקנות מוצר זה או אחר, אזי המחירים יירדו - פשוט כי לחברות לא תהיה ברירה אחרת.

אבל הצרכן הישראלי אוהב מותגים. הוא מעדיף לקנות טחינה הנסיך ולא טחינה ממותג פרטי שמיוצרת על ידי אותו מפעל. הוא רוכש מוצרים ממותגים, ולא בודק את המוצרים של יצרן קטן או את המותג הפרטי, שלא פעם במבחני טעימה התברר שאין ביניהם הבדל מהותי. וכאשר הביקושים לא באמת נפגעים, לא פלא שמנהלי החברות אומרים לעצמם, "זה יחלוף. זה עוד משבר. לא נעים אבל ממש לא נורא. ניפגש במשבר הבא".

אפשר להכביר מלים ולהזכיר את חברות הסלולר והפגיעה הקשה שהן ספגו ברגע שנפתחה התחרות. אפשר שוב להזכיר כי כדאי למנכ"לים להיות מוטרדים מאוד, כי אובדן האמון עלול לעלות להם באובדן הכנסות ביום מן הימים. ואולם, אם הצרכן הישראלי לא ייקח אחריות על כיסו ולא יאותת לחברות באמצעות כרטיס האשראי שלו כי די לו, לא יהיה על המדף הישראלי שינוי אמיתי.

הכותבת היא עיתונאית כלכלית עצמאית ועורכת תוכן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות