קביעות בעבודה זה אנטי־חברתי - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קביעות בעבודה זה אנטי־חברתי

הקביעות במגזר הציבורי בישראל הפכה לכלי למניעת רפורמות לייעול ושיפור השירות לציבור

35תגובות

מדוע כל אדם הגון, שרוצה ברווחת הציבור, צריך להתנגד באופן נחרץ לקביעות לעובדי המגזר הציבורי? כפי שתיאר היטב גיא רולניק ("הכלכלה הדואלית הישראלית", TheMarker ,8.10), רבים מהעובדים הקבועים פשוט מנצלים את הקביעות לרעה. הקביעות במגזר הציבורי בישראל הפכה לכלי למניעת רפורמות לייעול ושיפור השירות לציבור. עם זאת, רולניק לא טוען, לפחות לא במפורש, שראוי היה לבטל את הקביעות במגזר הציבורי לכלל העובדים.

אז נניח שהיה אפשר להעניק קביעות רק לעובדים "שמגיע להם", או בקיצור בואו נתעלם לרגע מכל הבעיות שהקביעות יוצרת לתמריץ לעבוד ולנכונות להתייעל ולשפר את השירות. אז האם הקביעות, שמעניקה ביטחון תעסוקתי לעובדים במגזר הציבורי, מוצדקת? התשובה שלי היא בהחלט לא.

הסיבה היא שקביעות היא אמצעי ולא מטרה, והמטרה של הממשלה צריכה להיות הרווחה, ובכלל זה הביטחון התעסוקתי, של כלל הציבור ולא רק של עובדי המגזר הציבורי. הענקת קביעות לעובדי המגזר הציבורי היא בהכרח על חשבון עובדי המגזר הפרטי. לא רק שעובדי המגזר הפרטי, שאינם נהנים מביטחון תעסוקתי וצריכים לחסוך לעצמם לזמנים קשים של אבטלה, ירידה בהכנסה ופנסיה - הרי אנחנו למעשה צריכים גם לממן את העלות הישירה של הקביעות, ובסופו של דבר להסתפק בשירות ציבורי באיכות נמוכה.

כלומר, מדיניות שנראית משום מה "חברתית" לרבים בציבור, היא למעשה מדיניות של סיוע לקבוצה אחת על חשבון האחרת, תוך יצירת בזבוז ופגיעה בשירות הציבורי. הקטנת הסיכון התעסוקתי של האחד באה על חשבון האחר.

אז מדוע לא לשאוף לקביעות במקום העבודה גם במגזר הפרטי? משום שהמחיר באבטלה ובהיעדר צמיחה יהיה אדיר, ויישאו בו בעיקר העובדים שאינם מועסקים ולכן לא נהנים מקביעות. המוטיבציה של יזמים לקחת סיכון, להשקיע ולהעסיק עובדים, כשהם יודעים מראש שלא יוכלו לפטר עובדים בהמשך הדרך, פוגעת ביוזמה וביצירת משרות (האבטלה של צעירים בצרפת, לדוגמה, נובעת בין השאר מחוקים שנועדו להקשות על פיטורי עובדים). בנוסף, המפתח לכלכלה צומחת, המאפשרת רווחה לציבור, היא כלכלה דינמית שמשתנה בהתאם לצרכים ולביקושים.

את זה לא ניתן להשיג עם עובדים המחוברים למעסיק אחד כל חייהם. כמובן שבענפים שבהם יש קביעות במגזר הפרטי, זה בהכרח על חשבון הציבור. כך, למשל, הבנקים בישראל גובים עמלות גבוהות מהמקובל בגלל עלויות שכר גבוהות וחוסר יעילות - תוצאה ישירה של כוחם המופרז של ארגוני העובדים והקביעות, שאינה מאפשרת פיטורי עובדים מיותרים.

אז מה כן? רצוי שממשלת ישראל תאמץ מדיניות סוציאל־דמוקרטית מודרנית. צריך לבטל את הקביעות במגזר הציבורי, כפי שנעשה בדנמרק, ולנצל את המשאבים הרבים שיתפנו לפרישת רשת ביטחון לכ־ו־ל־ם (דמי אבטלה גבוהים יותר, הכשרה מקצועית, חינוך איכותי וכדומה). ביטחון תעסוקתי, הבינו בדנמרק, אין פירושו קביעות במקום עבודה מסוים.

שוק עבודה גמיש ורשת ביטחון מאפשרים לעובדים לעבור בקלות יחסית ממקום עבודה אחד לאחר וליהנות מביטחון כלכלי ותעסוקתי ללא קביעות במקום עבודה מסוים. המטרה של הממשלה צריכה להיות שירות לכלל הציבור, כשהעסקת עובדי ציבור היא אמצעי להשגת המטרה, ולא מטרה בפני עצמה על חשבון הציבור.

הכותב הוא פרופסור לכלכלה 
במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת ווריק בקובנטרי

תומר אפלבאום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות