למה "מחאת ברלין" תופסת אותנו עמוק בגרון? - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה "מחאת ברלין" תופסת אותנו עמוק בגרון?

ברלין הצליחה לסדוק את מצג השווא שמוכר לנו שלטון הטייקונים

22תגובות

הכתב שהתקשר דיבר עברית, קיבל את הטלפון שלי מדפני. ביקש לדבר איתי מספר דקות על המחאה המתחדשת. ברגע שאמר שהוא מ "די וולט" חשתי צמרמורת, השתתקתי, אמרתי לו שאתקשר שוב עוד כמה דקות. הייתי צריך לנשום ולחשוב. פעמיים בלבד בחיי נסעתי לגרמניה. פעם לצורכי עבודה לשעות ספורות - צמצמתי את השהייה למינימום ההכרחי ופעם אחת כתייר, ניסיתי לבדוק איך אני יכול לשנות את תחושת הבחילה שעולה בי מהמדינה הזו, לא הצלחתי. "בשביל מה אני בכלל צריך לדבר עם כתב גרמני" - חשבתי לעצמי?

נכון שפגשתי הרבה גרמנים סימפטיים בימי חיי, עם חלקם אפילו התחברתי, אבל עם כל ההמולה התקשורתית (שממילא קשה), מדוע לדבר עם הקהל בגרמניה שאינו קהל היעד של מחאת יוקר המחיה הנמשכת מזה שלוש שנים כאן בארץ? אבל היה לי דבר אחד להגיד לגרמנים - שלא יחשבו לרגע שההגירה הישראלית לברלין המתחדשת נותנת להם איזו שהיא נקודת זיכוי היסטורית. התקשרתי חזרה, עניתי על שאלותיו, ממתין להזדמנות להגיד את המשפט שהכנתי בראש: "אישית, אינני יכול להעלות על דעתי חיים בברלין או אפילו ביקור בעיר שבה אבא שלי ראה פעם אחרונה את סבא וסבתא שלו, לפני שהועלו על רכבת לטרייזנשטאט" - כל שאר הראיון: על יוקר המחיה, על יאיר לפיד - הכל הפך חסר חשיבות בעיניי. דיברתי איתו רק כדי לא לתת לגרמנים תחושה ששכחנו או שנוכל לסלוח – הם לא ירוויחו דבר מזה שכאן השתלטו עלינו כמה קונגלומרטים וטייקונים.

מעולם לא הכרתי את הסבא וסבתא רבה. הם נרצחו שנים רבות לפני שנולדתי וכל מה שיש לי מהם זו הגלויה ששלחו למשפחה שהצליחה להימלט ארצה בדקה ה-90. בגלויה הם מספרים כמה נפלא בטריזנשטאט. זו כנראה היתה גלויה שהם חויבו לכתוב, למטה שירבטה סבתא רבה בקטן: "אל תאמינו לכלום" - המילים הללו חמקו מעיני הצנזור הנאצי שבוודאי עבר על מאות גלויות דומות מידי יום.

היחס הזה לגרמניה, האגרוף שאנו חוטפים בבטן כל פעם שאנו שומעים גרמנית, הוא שעורר את התגובות הרגשיות למחאת "עולי ברלין". ה"ברלינאים המסתוריים" המסתתרים כל כך טוב שאפילו את הנאום הישיר שלהם ביצעו בעזרת קול מסונתז מהמחשב. את תחושת הגועל שעל פניי קשה היה לי להסתיר כאשר בפתח ראיון בערב חדש קישר אותי המראיין אל "הברילנאים" - וביקש שאסביר את עמדתם. הבהרתי לו היטב שאין שום קשר.

מדהים אותי ששלוש וחצי שנים לאחר המחאה יש עדיין עיתונאים בכירים שמסוגלים לשאול בראיון: "יש עדיין ריכוזיות"? מה חשבתם - שזה שהכנסת חוקקה את "חוק הריכוזיות" ו-"חוק המזון" פתר את כל הבעיות? הרי המצב במדינה נותר בדיוק כפי שהיה, ואולי אף הורע. מחירי המזון עלו מאז הוכרזו הבחירות ב-2012 בערך בשמונה אחוזים - שפירושם עוד כ-3,000 שקל בשנה שנוזלים לכל משפחה ונופלים לידיהם של כנופיית ברוני המזון.

יש כנראה עדיין ציבור שלם במדינה (לא רק עיתונאים בכירים) שאינו מחובר להוויה של רוב הישראלים הכורעים בנטל - אבל ברלין הצליחה לסדוק את הכל. כמו שאומר ידידי גלעד ממקימי "ישראל יקרה לנו" ובעצמו ציוני שעלה מבלגיה לארץ: "ברלין שברה טאבו שכבר שנים מנסים למכור לנו - שהכל כאן יקר רק בגלל שאנו מדינה במלחמה ושנשתוק רק כי אנו מוקפים אויבים".

תומר אפלבאום

פתאום, האפשרות לחיים נוחים יותר במקום שמעורר תחושה רגשית כה כבדה - פוצץ אצלנו את מצג השווא שמנסה שלטון הטייקונים למכור לנו, שהעולם הוא מקום מסוכן ושנוקיר טובה להם שהם בכלל משקיעים כאן את כספם ולא לוקחים אותו ללונדון או אנגולה.

אבל את האמת אנחנו יודעים היטב: הגז, האשלג, הידע, התושיה - הכל הוא שלנו. הם פשוט שולטים בנו בעזרת לקיחת הלוואות ממונפות מהפרוטות שאנו מצרפים כדי לחסוך לפנסיה, ובהשתלטות על נכסי המדינה בעזרת כספי הפנסיה שאנו מלווים להם. בלעדינו הם כלום. אנו ספקי הרווחים האדירים שלהם (ולא להפך) .

סיימתי את המילים לכתב הגרמני: "על כמה מאות שעברו בפועל לברלין יש עשרות ומאות אלפי ישראלים שמשתתפים כעת במחאה". חזרתי לחברים בקבוצת הפייסבוק של "ישראל יקרה לנו" וקראתי את מה שכתב ציוני יקר, מסימו, עולה מארגנטינה: "העיקר כעת להראות שאין לציבור נחת בנושא יוקר המזון. זה באמת לא חשוב על מה. אפשר על הרבה דברים. את הקורנפלקס בחרנו באקראי מתוך ידיעה ברורה - שמה שלא נבחר זה יהיה מוצר שמחירו בארץ לא הגיוני לעומת האפשרות לקנות אותו בחו"ל. מה שחשוב עכשיו, שתהיה הסכמה רחבה להוליך מהלך".

אז תודה לכם "עולי ברלין" שהצלחתם להעיר אותנו ותודה לדפני שבשידור חי איתגרה אותי מהרגע להרגע להכריז על שביתת קונים. מה שחשוב אינו מה אנו מחרימים (למרות שבאמת מחיר הקורנפלקס מוגזם בארץ כפי שמראות הבדיקות שלנו לגביו ולגבי כל המוצרים שהשתתפו בהגרלה) - חשוב רק שנתחיל לפעול ביחד. אנחנו הענק המתעורר.

אנחנו, האזרחים, היננו הכוח הכלכלי החזק ביותר במשק ואנו נשתמש בנשק היחיד שיש לנו, עצירת הקניות, כדי להעביר מסר לטייקונים, לשרי הממשלה ולעומד בראשה: זה בכלל לא ברלין. זו המדינה שלנו. זו ישראל שיקרה לנו ואנחנו מתכוונים לקחת אותה חזרה מכל אלו שניסו לנכס לעצמם את המחאה הכי לגיטימית ואת המדינה היחידה של הציבור הציוני.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות