תוספת הארנונה אינה מספיקה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תוספת הארנונה אינה מספיקה

חלוקת ההכנסות היא צעד שיוצר בסיס טוב, אבל היא אינה יכולה להישאר צעד בודד

2תגובות

שנה חלפה מאז שהתחילו לפעול ועדות משרד הפנים  לבדיקת גבולותיהן של רשויות בדרום. לאחר דיונים רבים ובדיקות מקיפות, החליטו הוועדות כי מתחילת השנה הבאה, 14 רשויות מקומיות יקבלו תוספת הכנסות — ובהן הרשויות הערביות־בדואיות חורה, ערערה, כסייפה ואל־קסום.

שר הפנים גדעון סער קיבל החלטה נבונה. אם היא אכן תיושם — זו עשויה להיות יריית הפתיחה לתקציבים שיאפשרו פיתוח חברתי־כלכלי ברשויות הבדואיות בנגב, והחלטה שראוי שתשמש תמרור הכוונה גם לשאר אזורי המדינה.

החיוב לארנונה שלא למגורים מהווה רק 22% מסך החיוב ברשויות הערביות בישראל — שיעור נמוך במיוחד. ברשויות אחרות, ארנונה שאינה למגורים היא כמחצית סך החיוב ואף יותר.

הנתונים האלה מלמדים על תמונת המצב העגומה של הרשויות הערביות ברחבי ישראל, שכמעט ואינן זוכות לארנונה ממוסדות מדינה או מאזורי תעשייה ומסחר. נצרת היא המקום היחיד כמעט בישראל שבו יש מבנה ממשלתי ביישוב ערבי, אך בפועל המבנה נמצא בשטח המוניציפלי של נצרת עלית.

ההחלטה להעביר הכנסות בהיקף של מיליוני שקלים מארנונה שאינה למגורים ליישובים הבדואיים בדרום היא צעד משמעותי בתיקון עיוותים היסטוריים, ונכון יהיה לבחון אותו גם באזורים אחרים.

מי שרוצה להבין את היקף השינוי שייצרו ההכנסות החדשות ביישובים הבדואיים, צריך רק להסתכל בשיעורי הגידול — תוספת של 13 מיליון שקל בדימונה תעלה את הכנסות הרשות המקומית בכ–20%; תוספת של 10.5 מיליון שקל בערד תגדיל גם היא את הכנסות הרשות מארנונה ב–20%; לעומת זאת, תוספת של 3.5 מיליון שקל בלבד למועצה האזורית הבדואית נווה מדבר תגדיל את הכנסותיה ב–280%, ותוספת של 4.5 מיליון שקל לכסייפה תגדיל את הכנסותיה ב–92.5%.

יש לקוות כי בניגוד לניסיון העבר, התוכנית הזאת תמומש — ולא תיפול קורבן לעיכובים משפטיים ואחרים מצד הרשויות החזקות, שייאלצו לוותר על חלק ממקורות העושר שלהן. ארגונים כמו אינג'אז, סיכוי, האגודה לזכויות האזרח ושתיל ליוו את פגישות ועדות החקירה לחלוקת ההכנסות. לצערנו, היינו עדים למוחלשותן של הרשויות הערביות, שבאה לידי ביטוי בקושי שלהן להציג את דרישותיהן מול סוללות עורכי הדין של הרשויות היהודיות. חשוב שהמדינה תמשיך להוביל ולקחת אחריות בנושאים משמעותיים אלה, וחשוב עוד יותר להפנים כי זוהי רק תחילת הדרך.

חלוקת ההכנסות היא צעד שיוצר בסיס טוב, אבל היא אינה יכולה להישאר צעד בודד. הרשויות הערביות, ובמיוחד הרשויות הבדואיות בדרום, נמצאות בתחתית טבלת ההכנסות — הן של הרשויות והן של התושבים. כדי לשנות את זה, יש צורך בהזרמת תקציבים, אך גם במתן כלים — כלים להנהגות המקומיות, כך שיידעו כיצד לפעול נכון מול רשויות המדינה; וכלים לתושבים לפתח את עצמם מקצועית וכלכלית.

לצד חיזוק הרשות המוניציפלית יש צורך לקדם חינוך איכותי — מהגן ועד לאוניברסיטה; יש צורך ביצירת אזורי תעשייה לצד היישובים הערביים, שיספקו הכנסות מארנונה ומקומות תעסוקה; ויש צורך בתחבורה ציבורית מפותחת יותר, שתאפשר לאוכלוסייה ניידות ויכולת לעבוד לאו דווקא בצמידות למקום המגורים.

הכותבת היא מנכ"לית מרכז אינג'אז, 
המסייע לרשויות הערביות בישראל

עופר וקנין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות