פני הדור 
כפני הפייסבוק

האם חייל ישראלי יכול לקבל טיפול מרופא ערבי שבדף הפייסבוק שלו מאחל לחיילי צה"ל למות?

יובל פלג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

הרשתות החברתיות גועשות ורועשות. המומחים טוענים שההתלהמות והקללות עברו את כל הגבולות, שהשיח הציבורי בין שמאל לימין ובין יהודים לערבים נהפך לאלים, שנתנו דרור ליצרים האפלים של נפש האדם.

האומנם הדור הזה שונה מקודמיו? כנראה שלא. מי לא ישב פעם בשיח סלון ושמע את הביטוי "צריך לזרוק את הערבים לים"? מי לא ישב במאהל עם החברים לפלוגה בסדיר או במילואים ושמע קללות ונאצות על מגזרים כאלה ואחרים בחברה הישראלית? ולמי מכל אלה שהיו בסיטואציות האלה, היה את האומץ לקום ולהעיר על השיח האלים? שיקום. אף אחד לא קם.

אז מה השתנה? הדיבורים אותם דיבורים, רק שאמצעי התקשורת החברתית מוציאים אותם מהמסגרת הקטנה אל המרחב הציבורי, שם הם מקבלים תהודה עצומה. מה כן השתנה? מחסום הבושה נעלם. לא מפחדים יותר לומר את מה שעד היום חשבו בלב פנימה או סיפרו לחברים קרובים. מה סייע למחסום הזה להיעלם? בין היתר, האפשרות לקלל, לגדף, לנאץ ולשמור על אנונימיות; לתת דרור לפורקן של יצרים אפלים בלי שיידעו מי עומד מאחורי זה. ככה משיגים מטרה כפולה: האמירות מגיעות לאלפי אנשים, והאומר נשאר באלמוניותו.

קבוצת הפייסבוק נקמה בערביםצילום: מתוך עמוד הפייסבוק

מי שחושב שמבצע צוק איתן הסיר את הכפפות ואת המסכות מהשיח ברשתות החברתיות - טועה ומטעה. מי שעקב בשנים האחרונות אחר הטוקבקים באתרי האינטרנט, נחשף לשיח המלוכלך, לקללות בעברית ובערבית, לפגיעות האישיות בכל מיני מגזרים - דתיים וחרדים, הומואים ולסביות, ספרדים ואשכנזים, ערבים ויהודים. כולם היו בקלחת הזאת, שבה בעזרת האנונימיות חגגו המשמיצים והסוטים למיניהם, ואף אחד לא קם ולא הפסיק את המנגינה הצורמת הזאת.

בימים אלה התופעה מקבלת תאוצה נוספת בשל הלחימה. יתרה מכך, מחסום הבושה נעלם. בדפי הפייסבוק קמו "פנים חדשות": אנשים שחושפים את עצמם ואת דעותיהם הגזעניות, החולניות, העקומות והמעוותות בריש גלי. חופש הביטוי מקבל משמעות חדשה: ה"פייסבוק האישי שלי" הוא המקום שבו אני יכול להביע את דעתי נגד הממשלה, שבמשרדיה אני עובד ומקבל את שכרי, נגד החברה הישראלית שבתוכה אני חי ובועט, ונגד כל דבר שאינו לרוחי.

הסוגיה אינה פשוטה: האם ניתן להפריד בין דעות אישיות כמו "חבל שנהרגו רק 13 חיילי גולני" או "להרוג את כל הערבים" לבין אישיותו ועבודתו של הכותב? האם חייל ישראלי יכול לקבל טיפול מרופא ערבי שבדף הפייסבוק הפרטי שלו מאחל לחיילי צה"ל למות? האם אזרח ערבי יכול לקבל שירות מפקיד במשרד הפנים שבפייסבוק מאחל ש"כל ערביי ישראל יעברו לעזה"?

"הצל", יואב אליאסי, בהפגנת פעילי ימין ביפו, בתחילת "צוק איתן"צילום: תומר אפלבאום

אתר פייסבוק, שנועד במהותו לשיח בין חברים, נהפך לכלי ניגוח והשמצות כלפי כל המגזרים. אנשים שמחפשים דרך להאדיר את הדף שלהם יודעים שרק ביטויים קיצוניים, שימוש במלים בוטות, בתמונות זוועה ובקללות חסרות בושה, יביאו את "החשיפה" שלה הם משתוקקים. בבת אחת הם יהפכו מאלמונים ברשת לדמויות מוכרות. נכון, יש לזה מחיר של רדיפה, החרמות והצקות, אבל יש כאלה שמוכנים ואפילו מזמינים את המחיר הזה כדי להביע את דעותיהם.

האם ניתן למנוע את התופעה? כנראה שכבר איחרנו את הרכבת. אנשים מביעים בפומבי מה שאמרו קודם לכן בחדרי חדרים. רק הפנמה של הדברים, חינוך לסובלנות וסבלנות, ישנו אולי את הדור הבא, שלא יידע אולי את "דור הפייסבוק".

הכותב הוא יועץ תקשורת ומרצה במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית כנרת

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker