הממשלה לא צריכה לממן תרבות - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הממשלה לא צריכה לממן תרבות

תמיכה מדינית באמנות עשויה לגרוע מעצמאותה ולהפכה לתלויה במשטר

19תגובות

לאחר חקיקת חוק הספרים, ח"כ ניצן הורוביץ (מרצ) וחברי כנסת נוספים ממשיכים במסע להנדסת התרבות בישראל והפעם עם סיסמה קליטה: "1% לתרבות זה 100% לנשמה".

כך מסביר הורוביץ מדוע צריך להעביר מיליארדי שקלים מכיסי אזרחי ישראל לתרבות שתיקבע על ידי משרדי הממשלה והוועדות המקצועיות מטעמה. ואולם כמו במסע התעמולה למען חוק הספרים, גם כאן מעורבת הפרחת נתונים שגויים בניסיון ליצור מצג שווא בשילוב עם הטעיה אידאולוגית, כאילו מי שמתנגד למעורבות ממשלתית בתחומי התרבות הוא "נגד תרבות", ולא כך היא.

מנייר עמדה בנושא עולים נתונים בעייתיים ביחס לטענות כי בישראל מועברים תקציבים קטנים יחסית למדינות OECD למימון תרבות: מדו"ח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי במדינות OECD מודדים בתקציבי התרבות גם את מגזר התיירות, בתי קפה, מלונות וכן שירותי תחבורה ורכישות כלי רכב, ואם היתה מתבצעת מדידה דומה בישראל, היה מתגלה כי ההוצאה לתרבות היא כפולה מהנתונים המוצגים על ידי הקמפיין.

בנוסף, במדינת "ישראבלוף" מועברים תקציבי ענק דרך דלתות אחוריות שהמחוקקים התקינו לטובת המגזרים המקושרים אליהם כמו מפעלי תרבות של ההסתדרות, מפעל הפיס, מכון ון ליר, גלי צה"ל ותקנות החרגה מיוחדות בחוק המפלגות. אפשר לאמוד במיליארדי שקלים את הכסף הזורם ללא ביקורת ופיקוח בתירוץ של תמיכה בתרבות ומהווה בעיקר תמיכה במקורבים.

ג'ראר אלון

באשר לבעיה המוסרית שבהתערבות המדינה במימון תרבות, ראוי לחזור ולצטט את האמירה החשובה של ד"ר רפאל אמנון, שהיה חבר ועדת ורשובסקי שבחנה סבסוד אמנות (1994-1993) וכתב בסיכום דעת המיעוט: "תמיכה באמנות עשויה לגרוע מעצמאותה ולהפכה לתלויה במשטר. המרחק בין אמנות תלותית לבין אמנות מטעם אינו רב וברור כי לא לזה ולא לזה יקרא 'אמנות'. הוא הדין בטיפוח האמנות ובחינוך לאהבתה. מי יקבע מהי האמנות הראויה לאהבת הבריות ומי יחרוץ את דין האמנות הראויה לטיפוח? הרי בעצם הסלקציה הזאת, נחתך גורלן של יצירות לשבט או לחסד. ואולי אין מקום להתערבות השלטון בתחום רגיש זה? מאין לנו שהאמנות זקוקה כל כך לתמיכה וכי הגישה הפטרנליסטית היא הנכונה והחייבת לשלוט בכיפה? מדוע יש לעודד את היצירה המקומית - הרי אם טובה היא, ממילא ינהר הקהל אחריה ואם גרועה היא מה הטעם בעידודה?".

התנהלות פטרנליסטית כזאת פוגעת גם באזרחי ישראל וגם באמנים האהובים עליהם, היות שאין ארוחות חינם, ברור כי כל שקל שיוסט למטרות הראויות בעיני אנשי התרבות בממשלה ייגרע מן האזרחים, שהיו יכולים לצרוך בו את התרבות הראויה בעיניהם ומן האמנים הראויים לעידוד על ידי אזרחי ישראל. מנתוני צריכת תרבות בעולם ידוע גם כי ככל שתיוותר בידי אזרחי ישראל הכנסה פנויה גדולה יותר, יופנו יותר משאבים לתרבות.

כפי שחזינו במהלך החקיקה המזיקה של חוק הספרים, גם כעת אנו צפויים למסע עלייה לרגל של אמנים ושחקנים מפורסמים לכנסת ולצילומים עם הפוליטיקאים ה"נאורים". יש לציין כי אין בכל הנאמר כדי לגרוע ממקצועיותם ויכולתם האמנותית הנפלאה של רבים מאמנים אלו על הבמות. למרבה הצער, מבמת הכנסת הם יירדו מבוזים לאחר שינוצלו כמכשיר בידי פוליטיקאים פופוליסטים המבקשים להטיל עוד מסים ולהגדיל את שליטתם, תוך שהם פוגעים בחירות המחשבה ובחופש הבחירה של אזרחי ישראל.

הכותב הוא מנהל מרכז איין ראנד בישראל 
וממייסדי התנועה הליברלית החדשה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות