סגירת המרכולים בשבת (1) |

שר הפנים מזלזל בציבור

הגיעה העת שהכנסת תאזין לרחשי הציבור, תשנה את החוק ותפקיד בידי האזרח את ההחלטות על נושאים חברתיים־אזרחיים וכלכליים הנוגעים לו ולחייו בקהילתו, במקום מגוריו

ניסן לימור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ניסן לימור

מדינת ישראל אמנם אימצה בפקודת סדרי שלטון ומשפט את החקיקה הבריטית שהיתה בשעתו, אך מאז זרמו מים רבים בירקון ואנו, אזרחי המדינה, מחליטים על דרך חיינו.

החלטתו החפוזה של שר הפנים, גדעון סער, לסגור את המרכולים בתל אביב בשבת, כהחלטת יחיד של בעל סמכות ושררה, מותירה טעם רע של התנשאות וזלזול בציבור. אמנם, החוק היבש הקנה סמכויות רחבות לשר (כפי שהיה בשעתו לנציב העליון בתקופת המנדט), אך השימוש בהן אינו ראוי שייעשה בפזיזות, כלאחר יד, כי זה רצון השר, כך החליט סער ביום ראשון וכה יתקיים כבר בסוף אותו שבוע. להחלטה יש גם משמעות ברורה של פגיעה כלכלית במרכולים ובקונים, בנוסף לנזק לנוחיות ציבור חילוני גדול.

פרסום ההחלטה של סער עורר שיח פוליטי שנסב על נושאי דת ומדינה, תיעל את הדיון למישור הפוליטי והתעלם לחלוטין מהאזרח, צרכיו, ציפיותיו ומקומו בחברה דמוקרטית פתוחה, המצפה ממנו להיות אזרח פעיל ושותף בהחלטות הנוגעות לחייו ולחיי ילדיו בדורות הבאים.

צילום: ששון תירם

החלטתו של השר מעלה את השאלה, החוזרת ועולה, מהם היחסים בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי. האם עניינו של השלטון המרכזי לעסוק בענייני הקהילה המקומית? השאלה אינה עניין של דת ואף לא של מאבקים פוליטיים, כי אם, במובנה הפשוט - מה מרחב ההחלטות שמדינת ישראל מותירה לקהילה, לרשות המקומית? האם בחברה רב־תרבותית כישראל, שבה נמצא מגוון דתי, אתני ותרבותי בעל מנעד רחב, אין מקום להותיר בידי האזרחים להחליט על אורחות חייהם בהתאם לאמונתם, צורכיהם ותרבותם?

גרירת הדיון למישור הדתי או להיבטים חברתיים־כלכליים של שבעה ימי עבודה בשבוע הוא דיון ראוי. אדרבא, תובאנה סוגיות אלה לשיח ציבורי, יאמר הציבור את דברו ונבחריו יקבלו החלטתם. ההחלטה החפוזה, בלא דיון ציבורי, מעידה על זלזול בציבור, על תפישת עולם הסבורה כי סמכות היא בלתי מוגבלת והשר בעצם אינו שר, כי אם הנציב העליון שעל פיו יישק דבר, והאזרחים אינם אלא נתינים.

הגיעה העת שהכנסת תאזין לרחשי הציבור, תשנה את החוק ותפקיד בידי האזרח את ההחלטות על נושאים חברתיים־אזרחיים וכלכליים הנוגעים לו ולחייו בקהילתו, במקום מגוריו. הגם שהחוק הקיים מפקיד בידי השר סמכויות רבות, מעשי המציאות מורים כי לשרי הממשלה בעבר היתה התבונה להותיר נושאים רבים בידי נבחרי הציבור בשלטון המקומי, בין אלה חינוך, תחבורה, פתיחת עסקים וכדומה, ולאפשר להם לנווט את קהילתם בהתאם לרוחם ולרצונם.

ממשלה שלא תשכיל להטות אוזן לאזרח ולהציע לו מענים הולמים לציפיותיו - סופה שתמצא עצמה מאבדת את השלטון.

הכותב הוא מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה (מל"א) ויו"ר פורום ון ליר לארגוני המגזר האזרחי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker