שכחו את הבדואים בהסכם הקרקעות בנגב

זו תמונת המצב בנגב בקיץ 2014: בונים ליהודים, הורסים לערבים, עושים קומבינות בין יישובים יהודיים כדי לחלק אחרת את הארנונה, מתעלמים מצורכי הערבים ולפעמים זורקים להם כמה פירורים מהארנונה הממשלתית, אם רק יעמדו בכמה תנאים בלתי אפשריים

רון גרליץ וג'אבר עסאקלה
רון גרליץ וג'אבר עסאקלה

באחרונה התבשרנו על הסכם חלוקת ארנונה מנכסים ממשלתיים שנחתם בין המועצה האזורית רמת נגב לירוחם, והוגש לוועדת הגבולות שמינה משרד הפנים. אם יאושר חלילה ההסכם, ארנונה בשווי של כ-4 מיליון שקל בשנה מעיר הבה"דים תעבור לירוחם.

נראה כאילו אי־צדק משווע ארוך שנים ואחד הסכסוכים הבולטים בין המועצות האזוריות העשירות לבין עיירות הפיתוח המקומיות הגיע לסוף משמח. ראשי הרשויות חגגו. שמואל ריפמן, ראש המועצה האזורית רמת נגב, התגאה בנדיבותו, ומיכאל ביטון, ראש מועצת ירוחם, חגג את ההישג המרשים והתקדימי לתושביו. בעיתונות נכתב כי "ההסכם שם קץ למלחמה המרה שניטשה בשנים האחרונות על קרקעות הנגב". אך נראה כי הבדואים אינם צד במאבק על אדמות הנגב.

אכן, הסכם היסטורי, אבל רע במיוחד: עסקה אפלה שמקבעת את האפליה העמוקה נגד האזרחים הערבים בנגב, הסובלים ממילא ממצוקה אדירה - תוצאה של מדיניות ממשלתית מפלה ושיטתית שנמשכת כבר עשרות שנים. מצבן הכספי של הרשויות הערביות בדרום גרוע במיוחד - כמעט כולן נמצאות בדרגה הנמוכה ביותר בדירוג החברתי־כלכלי, והכנסתן לנפש נמוכה בעשרות אחוזים ביחס ליישובים היהודיים. התוצאה היא פגיעה אנושה ביכולתן לספק את השירותים הבסיסיים ביותר לתושביהן.

אמנם ההסכם המוצע בין רמת נגב לירוחם מציע לזרוק כמה פירורים - כחצי מיליון שקל - לרשויות הערביות בדרום. אותן רשויות שתושביהם גרים קרוב יותר לעיר הבה"דים מתושבי ירוחם. מה שהופך את העסקה לזוועתית ופטרונית במיוחד הוא התניית ההעברה של אותם פירורי ארנונה בשיעור גבייה מינימלי. אחרי שהמועצה האזורית רמת נגב נהנתה במשך עשרות שנים באופן מופקר ממשאבים ציבוריים (הארנונה על בסיסי הצבא ומתקני התשתית בתחומה), היא נוהגת באופן פטרוני ומציבה תנאים לחלוקה צודקת שלהם, או במלים אחרות - עורמת קשיים נוספים בפני הרשויות הערביות שעשויות חלילה לקבל כמה פירורים.

עיר הבה"דים המוקמת בנגבצילום: אייל טואג

איננו מתנגדים להעמקת גביית הארנונה ביישובים אלה, אבל מחקר חדש שפירסמו עמותת סיכוי ומרכז אינג'אז בדק את הטענה הרווחת שמצבן הכלכלי הגרוע של הרשויות הערביות נובע משיעור נמוך של גביית ארנונה. המחקר אכן מצא שיעור גבייה נמוך יותר ביישובים הערביים, אך הפריך באופן חד־משמעי את הטענה שזו הסיבה המרכזית למיעוט מקורות ההכנסה שלהם. ההסכם המוצע משתמש בטענה השקרית הזו לא רק כדי להאשים את הקורבן, אלא גם כדי למנוע עשיית צדק ולהותיר את האזרחים הערבים בנגב חסרי כל.

ואולם עם כל הביקורת שלנו על ההסכם שרמת נגב וירוחם הציעו לוועדת הגבולות, האחריות היא של המדינה, והדאגה לחלוקה צודקת של הארנונה מנכסים ממשלתיים היא תפקידה. על יו"ר ועדת הגבולות, פרופ' ערן רזין, וחברי הוועדה, לדחות את ההסכם על הסף ולגבש החלטה על חלוקה צודקת ושוויונית של משאבי הנגב. ראוי שיביאו בחשבון לא רק את מצבן הכלכלי הגרוע של הרשויות המקומיות הערביות, אלא את העובדה שבמשך עשרות שנים רק התושבים היהודים של הנגב נהנו מהם. אם ההחלטה הקרובה על חלוקה מחדש של נכס משמעותי מניב ארנונה בנגב - עיר הבה"דים - לא תביא בחשבון את האזרחים הערבים, היא תיצור תקדים מסוכן ותוכיח מעל לכל ספק שוועדות הגבולות בנגב לא סופרות את האזרחים הערבים.

מדינת ישראל אומרת שהיא רוצה לחזק את הנגב, אבל האמת היא שהממשלה רוצה לחזק רק את היהודים בנגב, למשוך אליו אוכלוסייה יהודית חזקה ולבנות לה יישובים חדשים. מצוקת הדיור הקשה ביישובים הבדואיים נענית במקרה הטוב בהתעלמות מצורכי הדיור של תושבי הנגב הערבים ומהבעיה הקשה של היישובים הבלתי מוכרים, ובמקרה הנפוץ בהריסה שיטתית של בתים.

זו תמונת המצב בנגב בקיץ 2014: בונים ליהודים, הורסים לערבים, עושים קומבינות בין יישובים יהודיים כדי לחלק אחרת את הארנונה, מתעלמים מצורכי הערבים ולפעמים זורקים להם כמה פירורים מהארנונה הממשלתית, אם רק יעמדו בכמה תנאים בלתי אפשריים.

התקשורת חוגגת את עתיד הנגב בעקבות ההסכם. האזרחים הערבים בנגב נשכחו. אישור ההסכם המוצע מבטיח העמקה של המדיניות המפלה והלא־צודקת כלפי האזרחים הערבים, הגברת המצוקה ביישובים הערביים, הסלמה של הסכסוך בין יהודים לערבים בדרום ועתיד רע מאוד לתושבי הנגב - יהודים וערבים כאחד.

הכותבים הם מנכ"לים משותפים של עמותת סיכוי, לקידום שוויון אזרחי

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ