יש יתרון בלהיות סרדינים בכיתה - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יש יתרון בלהיות סרדינים בכיתה

אחד הצעדים החשובים לתיקון החינוך הוא לתת לבתי הספר את התקציב פר תלמיד, לפי מצבו האישי וצרכיו ■ כיום, כשהתקציב לבתי הספר ניתן לפי מספר כיתות ומשרד החינוך מגדיר לא רק את תקן הכיתה אלא גם מה ללמד, איך ללמד ומתי ללמד - קשה מאוד להתקדם

6תגובות

"הסרדינים הם מראשוני המזונות שאוחסנו בקופסאות שימורים", כך מספרת ויקיפדיה על הדג הקטן והמעוך, שעלה באחרונה לכותרות על לא עוול בסנפירו. הרי מה אנחנו רוצים ממערכת החינוך, רק שיראו את הילד שלנו, שישימו אליו לב ושלא יתייחסו אליו כאל עוד סרדין בקופסה. הוא יחיד ומיוחד והוא יגיע רחוק, אם רק יתייחסו אליו, יעזרו לו, יתחברו אליו ויתנו לו מענה אישי.

מרכז טאוב בדק ב-2008 את הנושא לעומק ומצא שכדי להקטין את גודל הכיתה ל–32 תלמידים, תידרש השקעה עצומה. לפי החישוב, במהלך שלא יפגע בזכויות היתר הניתנות לבתי הספר הדתיים, יש לבנות 7,500 כיתות בעלות של כ–9 מיליארד שקל ולתקצב תוספת קבועה של 2 מיליארד שקל לתשלום שכרם של 17 אלף מורים חדשים. משהתבררה העלות, הוחלט על יישום מדורג.

במדינות רבות בעולם נשמעה זעקה דומה ונעשו מהלכים בתקציבי עתק שרובם כשלו. תוצאה חיובית מסוימת הושגה במדינות עם מסורת של הוראה איכותית שהקטינו את הכיתות ל–20 תלמידים ומטה. במדינות שעצרו ב–30 בכיתה, התלמידים נפגעו פעמיים, ראשית משום שלא התאפשרה תשומת לב אישית; ושנית כי איכות ההוראה הידרדרה עם גיוסם החפוז של אלפי מורים חדשים.

כששואלים תלמידים מהו הנושא החשוב ביותר בחינוך, בשונה מהוריהם המודאגים מהצפיפות, הם דווקא מצביעים על איכות ההוראה. התובנה הזו הביאה את דרום קוריאה, אחת המדינות המצליחות בחינוך, להכפיל את שכרם של המורים, לממן זאת באמצעות פיטורים המוניים ולשלוח את הטובים ביותר לפריפריה. קוריאה שילמה על כך מחיר בגודל הכיתות, מעל ל–50 תלמידים בכיתה.

עופר וקנין

50 תלמידים בכיתה בישראל זה בלתי נסבל ובלתי אפשרי כשמדובר בגני ילדים ובבתי ספר, כי כולם יודעים שבאוניברסיטה לומדים באולמות שלעתים מכילים מאות סטודנטים. תגידו בוודאי שבאוניברסיטה הסטודנט הוא כבר "לומד עצמאי" ולכן זה אפשרי, אבל זה לא אומר שהוא לגמרי לבדו, כי לצד ההרצאות מוצעות לו קבוצות לימוד, תרגול וחונכות.

פינלנד, למשל, לקחה את הגישה הזו שני צעדים קדימה. עם פחות מורים באופן יחסי מבישראל, פינלנד החליטה לבנות את ההוראה כמקצוע קליני, לאבחן כל תלמיד, להציב עמו יעדים שאפתניים ולהתאים את שיטת הלימוד ליכולות, לקשיים, לקצב ולסגנון הלימוד של התלמיד. כדי לאפשר זאת, פינלנד קיבלה החלטה אמיצה לאפשר למורים ללמד פחות, ואת מה שכן לומדים - ללמוד לעומק.

אבל בישראל החינוך עדיין מנוהל כמפעל תעשייתי. תוכנית הלימודים מוכתבת מלמעלה, עם שברירי מקצועות עמוסי ציפיות ומעוטי שעות. כך יוצא שמורה שמלמד כיתה שעתיים בשבוע, משובץ בעשר כיתות כדי למלא משרה ופוגש יותר מ–300 תלמידים בסמסטר. במצב שכזה איך אפשר לצפות שיינתן מענה קליני לכל תלמיד. צריך להתפלא אם המורה בכלל מצליח לזכור את שמם של התלמידים.

אחד הצעדים החשובים לתיקון המצב הוא לתת לבתי הספר את התקציב פר תלמיד, לפי מצבו האישי וצרכיו. כיום, כשהתקציב לבתי הספר ניתן לפי מספר כיתות ומשרד החינוך מגדיר לא רק את תקן הכיתה אלא גם מה ללמד, איך ללמד ומתי ללמד - קשה מאוד להתקדם. ואולם במצב של תקציב אישי, אולי אפשר יהיה גם להתחיל להתקדם לכיוון של מענה אישי.

הדבר יאפשר למנהל בית הספר וצוותו להפעיל שיקול דעת מתי להשתמש בכיתות מליאה ומתי בקבוצות קטנות ובשעות פרטניות, כדי להתאים את המסגרת והשיטה ליכולות ולקשיים של כל תלמיד. הם יוכלו לחבר שעות תל"ן (תוכנית לימודים נוספת) ולפצל כיתות, להיעזר בתומכי הוראה, להפעיל למידה חוץ־כיתתית ועוד. הטובים שבהם עושים את זה מזמן והם רק זקוקים לאמון, לגיבוי ולתמיכה.

הכותב הוא מנכ"ל קרן טראמפ לחינוך



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות