אידיאולוגיה של חוסר שקיפות - זירת הדעות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אידיאולוגיה של חוסר שקיפות

"אנשי האוצר ממש פיתחו אידיאולוגיה מדוע לא צריך תיעוד של תהליך קבלת ההחלטות", אמר המשנה למנכ"ל מבקר המדינה, צבי ורטיקובסקי

4תגובות

"ככל שאתה עולה בתקציבים, כך השקיפות יורדת", אמר באחרונה בייאוש מבקר המדינה, יוסף שפירא, בישיבת הוועדה לביקורת המדינה. במקומו גם אני הייתי מתייאש. שפירא רצה לחבר דו"ח על הדרך שבה כותבים באוצר את תקציב המדינה, ולשם כך שלח חוקרים, שחזרו עם ממצאים לא מחמיאים במיוחד.

"בלשכות שר האוצר ומנכ"ל משרדו ובאגף התקציבים לא נמצאו מסמכי מטה, ניירות עמדה, סיכומי דיון ופרוטוקולים של ישיבות העוסקים בקבלת החלטות במסגרת הכנת תקציב המדינה ל–2009–2012", נכתב בדו"ח. "לא נמצאו מסמכים שאפשר ללמוד מהם על ישיבות שבהן נדונו והתקבלו החלטות בעניין שינויים מבניים ורפורמות מהותיות במשק; לא נמצאו מסמכים המעידים שאגף התקציבים משתמש בהערכות המצב של משרדי הממשלה לגיבוש הצעת תקציב המדינה; לא נמצא כל מסמך המלמד על הזיקה בין התקציב למשימות הנכללות בתוכניות העבודה".

אם כן, קיימות רק שתי אפשרויות: או שפקידי האוצר, שנבהלו מהפשיטה הפתאומית על משרדם, מיהרו לגרוס, לשרוף או להדיח באסלה כל ראיה למעשיהם, או שבאמת לא קיים כל תיעוד. אני מעדיף לבחור באפשרות השנייה, וזו היתה גם ההשערה של שליחי המבקר המנוסים.

עופר וקנין

"אנשי האוצר ממש פיתחו אידיאולוגיה מדוע לא צריך תיעוד של תהליך קבלת ההחלטות", אמר בעת הדיון המשנה למנכ"ל מבקר המדינה, צבי ורטיקובסקי. הוא ניצל את נוכחותו במקום של אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ותבע ממנו שלא להמתין להסכמת האוצר, אלא לקרוא את אנשיו לסדר בהנחיות מחייבות, וכמלותיו - "תיעוד של דיונים זה לא מהפכה - זה מינימום".

המשנה ליועץ, מוזר לציין, היה מופתע מהדרישה. נראה שאפילו משפטן חריף כמותו התרגל, לאחר שנים של עבודה בממשלה, לזלזול המוחלט בשקיפות התהליך החשוב ביותר שמקיים השלטון בישראל - ההכרעה מי מקבל מה מתוך 400 מיליארד השקלים של כספי המסים שלנו. ליכט התרגל לכך שהתקצוב לפרויקטים בתחומי הבריאות, החינוך או התחבורה יכול לגדול, לקטון או להתבטל כליל בלי שהאזרחים ואפילו משרדי הממשלה הרלוונטיים יוכלו לדעת מי החליט ומתי, ועל בסיס אלה נתונים. בשורה התחתונה - מהפכת התיעוד, שהחלה בארכיונים של מסופוטמיה לפני אלפי שנים, עדיין לא הגיעה לאוצר.

צריך לזכור שהנורמה שהיועץ המשפטי נמנע מלהחיל על האוצר היא, במקרה של גופים אחרים, חובה חוקית. לדוגמה, העמותה שאני פעיל בה ושנמנית עם החברים בפורום התקציב החברתי, נדרשת, לפי חוק העמותות, לפרסם את פרוטוקוליה, לרבות דיונים בענייני תקציב. ואולם מה שנראה מובן מאליו בעמותה שמוציאה חצי מיליון שקל בשנה אינו מובן לאנשים שמנהלים סכום גדול פי מיליון, וכל כך למה? אולי כי באוצר באמת התפתחה "אידיאולוגיה" שלמה של חוסר שקיפות.

זו תופעה טבעית: האליטה המקצועית שצומחת באוצר גאה ביכולתה לעמוד בלחצים "פופוליסטיים" ולהפעיל שיקול כלכלי קר היכן שאחרים - הציבור, העיתונות, ח"כים - נוהים אחר רגשות ואינטרסים. חבריה מתרגלים עם השנים לחשוב שאין טעם לחלוק עם אחרים את השיקולים האמיתיים להחלטות, שכן הציבור לא יבין, העיתונות תגיב בהיסטריה והח"כים - הם בכלל ילדים מגודלים. אילו אתם במקומם, הייתם חושבים כמותם. זו בדיוק הסיבה לכך שאסור להשאיר את תיעוד הדיונים לרצונו הטוב של אגף התקציבים. היועץ המשפטי לממשלה צריך להבהיר לאנשי האוצר כי רישום פרוטוקולים ותיעוד דיונים, בטח כשמדובר בתקציב המדינה, הוא חובתם החוקית. 5,000 שנה לאחר מהפכת הכתב, הגיע הזמן שישמעו עליה גם שם.

הכותב הוא חבר הוועד המנהל של המשמר החברתי בכנסת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם