הם גונבים הרבה, אז אני אגנוב מעט

השחיתות בדרגים הגבוהים במדינה גורמת לשחיתות "מקובלת" אצל האזרח הקטן - העלמת הכנסות והון שחור

צבי סטפק
צבי סטפק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים8
צבי סטפק
צבי סטפק

ישראל חוגגת 66 שנה להקמתה. הרבה שנים במונחים של חיי אדם, מעט מאוד במונחי אומה. אין ספק שמבחינות רבות ניתן להתבונן בדרך שעשתה המדינה בגאווה רבה - בהתמודדות עם אתגרי עלייה וקליטה, ביטחון, מפעלי בנייה ותשתיות אנושיות ופיזיות. אבל הישגים אלה עלולים לרדת לטמיון ככל שנגע השחיתות חודר לכל רבדי החברה הישראלית.

יש סוגים שונים של שחיתות. יש שחיתות פלילית, כמו מתן וקבלת שוחד ומעילות, ויש שחיתות "חוקית", אבל לא מוסרית, כמו זו של שכר הבכירים ושל תן־לי־ואתן־לך. יש שחיתות שלטונית, שם "למעלה", ויש שחיתות של האזרח הקטן, כאן "למטה". ובכל זאת, הכל קשור בהכל, ושחיתות אחת נשזרת בשחיתות אחרת.

לחשוב על ראש ממשלה בישראל, לוחם בשחיתות בצעירותו, בית"ריסט במקור, שחונך על הוד והדר, על ברכי ז'בוטינסקי, שיורשע בפלילים בטרם מלאו למדינה 70 שנה, זה מזעזע. אולי בעצם, זה לא מזעזע כל כך, כשנזכרים שזה אותו ראש ממשלה שמינה את אברהם הירשזון לשר האוצר - ונתן לחתול לשמור על השמנת. ועל זה נאמר, אומר לי מי ידידיך ומי נאמניך, ואומר לך מי אתה.

הירשזון בצאתו מכלא חרמוןצילום: ירון קמינסקי

ואם בנאמנים, אנשי אמון עסקינן, מוזרה התייחסותו של אולמרט לשולה זקן שהלכה עמו כברת דרך של כ–40 שנה והופכת בהבל פיו לשקרנית. אז מה, נוסף על פשע השחיתות שבו הוחשדת, הוספת חטא על פשע והעסקת בלשכת ראש הממשלה אשה כל כך לא אמינה, שמן הסתם, התוודעה מקרוב, ברמה כזו או אחרת, לכמה מהסודות היותר כמוסים של המדינה?

אז מה היה לנו בשנים האחרונות? נשיא מדינה בכלא, שר אוצר בכלא, חברי כנסת בכלא, ראשי ערים בכלא, או בדרכם לכלא, וכנראה גם ראש הממשלה לשעבר בדרכו לשם. ומהו המכנה המשותף לכל אלה? תחושת הכוח ו"מגיע לי", שכן אני "מקריב את חיי" לטובת המדינה, והקירבה לכסף הגדול - בין זה שמסתובב במסדרונות השלטון, במחוזות הנדל"ן או בשוק ההון. הכסף, מסתבר, מסמא אפילו עיני צדיקים. טוב שלפחות המערכת המשפטית עומדת לפי שעה בפרץ. נחמה פורתא.

יש, אפוא, שחיתות של "פטריוטים" ש"מקריבים" מעצמם לטובת המדינה, פטריוטים לעצמם. אבל יש גם שחיתות "מקובלת" בסגנון העלמת הכנסות והון שחור - לרמות את מס הכנסה בישראל זה סוג של ספורט לאומי. לשכנע את כל העולם שאתה בן אלוהים, ולכן מגיע לך שכר של 10 מיליון שקל בשנה, הוא ביטוי נוסף, "מתון" יותר, לשחיתות.

כאשר השחיתות נמצאת למעלה, מה אומר לעצמו האזרח הקטן? אם לגדולים מותר, גם לי הקטן מותר. הם גונבים הרבה, אז אני הקטן אגנוב מעט, רק כי איני יכול לגנוב הרבה. זו שחיתות מסוכנת אף יותר מזו שלמעלה, משום שכשהשחיתות חודרת לכל רבדי החברה, היא מזינה את השחיתות שלמעלה, וחוזר חלילה.

מכאן, גם הנכונות המדהימה של הציבור לחזור ולבחור ראשי ערים, גם כשאלה חשודים בפלילים, ובעיקר בקבלת שוחד, בטענה שהם עושים הרבה למען העיר. "אז מה כבר כל כך נורא שהוא לוקח קצת לעצמו", תוהים אזרחי ישראל.

הכותב הוא יו"ר בית ההשקעות מיטב דש

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker