בלי שקיפות - תקציב הביטחון רקוב

העונש החינוכי שהושת על ח"כ עמר בר־לב הוא רק עוד הוכחה לריקבון בתקציב הביטחון

רועי פלד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

תקציב הביטחון רקוב. זו עובדה, והעונש החינוכי שהושת על ח"כ עמר בר־לב הוא רק עוד הוכחה לכך. אני יודע על הריקבון בתקציב הביטחון בלי שראיתי שורה אחת ממנו ובלי שהקשבתי לטענות האוצר או לטרוניות דוברי צה"ל לסוגיהם. זו עובדה מדעית, חוק טבע. כאשר משהו חי מתפתח בתנאי חושך מוחלט, פושים בו ריקבון ונמק.

זה נכון למשמש וזה נכון לתקציב צה"ל. ההשעיה של בר־לב מהוועדות ה"חשאיות" שהוא שותף להן בכנסת בעקבות הדלפת מידע מתוך דיון סגור אינה קשורה כהוא זה להגנה על ביטחון המדינה או ביטחון שדה. היא קשורה לרצון של בעלי אינטרסים למנוע כל סיכוי לשיקום תקציב הביטחון - שאולי נרקב, אבל משרת היטב את האינטרסים שלהם.

ישראל אינה הדמוקרטיה היחידה בעולם שמתמודדת עם משימות ביטחוניות וצריכה להשקיע בהן סכומים משמעותיים. היא גם אינה המדינה היחידה שאויביה מנסים לדלות ממנה מידע. אבל, למיטב ידיעתי, ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם שמסתירה כל כך הרבה מידע מאזרחיה, גם אם אין לו קשר ישיר להגנה על ביטחון המדינה.

ח"כ עמר בר־לב. דרושה קרן אור בעלטת תקציב הביטחוןצילום: אמיל סלמן

אזרח בריטי, למשל, יכול להיכנס לאינטרנט ובתוך שתי דקות לדעת שמתקציב הביטחון של מדינתו הושקעו ב–2012 3.6 מיליארד ליש"ט בכוחות צבא באפגניסטאן, ושזו ירידה של 15% לעומת 2011; ולעומת זאת בריטניה השקיעה רק 247 מיליון ליש"ט במעורבות צבאית בלוב - אבל זו עלייה של 1.1% בהשוואה לתקציב הקודם. אזרח ארה"ב יכול לבקר באתר ה"וושינגטון פוסט", וללמוד שם שה–CIA השקיע בשנה שעברה 685.4 מיליון דולר בפעילות של רשתות מחשבים ו–158.2 מיליון דולר בסיכול מודיעין אויב. אזרח ישראלי, לעומת זאת, לא זכאי לדעת מהן משכורות אנשי השב"כ או מהו תקציב נייר הטואלט של צה"ל.

בר־לב לא ניסה לקדם שקיפות בתקציב הביטחון. בפנייתו לשר הביטחון, שבה התריע על נתונים סותרים שנמסרים לוועדה, הוא הציע שמא, אולי, במטותא, מישהו מוכן להדליק גפרור קטן בתוך חדר חשוך לחלוטין, כדי לראות איפה עושים מניפולציות בתקציב ומי מפעיל ספינים על חברי הוועדה. על כך הוא משלם ביוקר. כי כשמדובר בתקציב הביטחון, העלטה היא לא אמצעי, היא ערך. אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר, ורק זה חסר לנו, שמישהו עוד יבוא ויחטא את תקציב הביטחון, אמרו אנשי הכלכלה של צה"ל.

לפעמים אור השמש לא רק מחטא, הוא גם מסרטן. יטענו הטוענים ששקיפות מוגזמת יכולה גם לפגוע, ודאי בעניינים רגישים כמו ביטחון. הם צודקים. אלא שהטענה הזו לחלוטין לא רלוונטית לדיון הציבורי בנושא תקציב הביטחון. אנחנו רחוקים שנות אור מהנקודה שבה נצטרך להתלבט מהי נקודת האיזון הנכונה בין שקיפות לסודיות בתקציב הביטחון.

כמובן שגם בתקציב הביטחון האמריקאי שמפרסם ברבים, יש סעיפים מוסתרים. אבל שאלות כמו משכורות אנשי מוסד, ספקים בתחום הייעוץ התקשורתי, הוצאות ההגנה על התנחלויות, הוצאות בינוי של עיר הבה"דים, תקציבי מזון, נופש צה"לי ועוד אלפי פריטים בתקציב הביטחון אינם מעוררים צל צילו של חשש לפגיעה בביטחון המדינה. השאלה כמה שקיפות ראוי שתהיה בתקציב הביטחון רלוונטית כמו השאלה עד כמה קצרה יכולה להיות החצאית של אשה נשואה במשטר הטליבאן.

בר־לב חש כרגע את נחת זרועה, העדינה בינתיים, של גילדה המבקשת להגן על זכותה לעשות ככל העולה על רוחה בתקציב הגדול ביותר הבנוי מכספי אזרחי ישראל. התקציב הזה רקוב כי חוק טבע, טבע האדם, הוא שכשגורמים בעלי עניין בוחשים בו בידיעה שלא יצטרכו לתת דין וחשבון בפני הציבור על בחישותיהם, הם יתפתו לעשות דברים שאכן אי אפשר להגן עליהם בפני הציבור. מי שאכפת לו מהתקציב בכלל ומתקציב הביטחון בפרט, צריך לעזור לבר לב ולשכמותו להכניס לחדר קרן אור קטנה.

הכותב הוא מרצה למשפט מנהלי בבית הספר למשפטים במכללה למינהל וחבר הנהלת התנועה לחופש המידע

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker