ההבדל העצוב בין עובדי הדואר למתרגמים

ניתן לפגוע בתנאים של המתרגמים מכיוון שהם קבוצה לא מוגנת שלא מונתה על ידי מקורבים פוליטיים, אלא פשוט עצמאים שהממונה על ההגבלים העסקיים לא מאפשר להם להתארגן ולהילחם על תנאי עבודתם

מוטי שפירא
מוטי שפירא
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מוטי שפירא
מוטי שפירא

שביתת עובדי הדואר אמנם הסתיימה, אבל קשה לתאר את הכעס שיש לרבים מאזרחי המדינה על הקלות הבלתי נסבלת שבה ועד עובדים וקבוצת עובדים משביתה שירות חיוני לאזרחי המדינה, כמובן בשם "קודש העבודה המאורגנת".

הדואר היא חברה כושלת שלולא העובדה שהיא מונופול ציבורי, כבר מזמן היתה מתרסקת, עובדיה היו מפוטרים ומנהליה היו משלמים בקריירה שלהם על כישלון הארגון.

שירות הדואר הוא "בית גידול" מהמפוארים שהמערכת הציבורית הקימה למינויי מקורבים ומינויים פוליטיים (לפחות עד הסבתה לחברה), היו שם "שכבות" של עובדים לפי השתייכותם הפוליטית. וכך גם נראה הדואר (לרבות היום). כל כניסה לאחד הסניפים מחזירה את האזרח במנהרת הזמן לימים שהיו ואסור שיחזרו: תשתית פיזית רעועה, שירות לקוי וכל קשר בין הביקוש להיצע - מקרי ביותר.

ואולם "לזכות" הדואר עומדת הגדרה החביבה על רבים במדינה: הדואר הוא "שירות ציבורי", יחסי העבודה מוסדרים במסגרת "עבודה מאורגנת" ועל כן היא מעין "פרה קדושה" שאין לגעת בה.

הפגנה של מתרגמי הכתוביות. 6.5 אגורות למלהצילום: ניר קידר

אנשי החברה, במסגרת ההיסטורית שבה הם פועלים, מרשים לעצמם להשבית שירות חיוני זה לאזרחי המדינה שגם מממנים בעקיפין ובמישרין את הדואר. הם יודעים היטב שהם יהיו תמיד האנדרדוג, ולציבור תהיה אמפתיה אליהם. לי, אישית, אין כל אמפתיה אליהם, אלא כעס רב על כך שהם, יחד עם ההנהלה והכוחות הפוליטיים שמינו אותם, נותנים לי להבין שאני, כאזרח, אינני "פקטור". האינטרסים שלהם עומדים מעל לכל מחויבותם הציבורית.

מנגד, יש את מתרגמי הכתוביות לסרטים ולסדרות, קבוצה של כ–100 אנשים המוגדרים "עובדים עצמאים", אשר חברות כמו yes ו–HOT מרשות לעצמן להוריד את התעריף לעבודתם עד לכדי 6.5 אגורות למלה ולשלם להם רק לאחר 120 יום - והכל מכיוון שהם קבוצה לא מוגנת שלא מונתה על ידי מקורבים פוליטיים, אלא פשוט עצמאים שהממונה על ההגבלים העסקיים לא מאפשר להם להתארגן ולהילחם על תנאי עבודתם. אין להם כל אפשרות מבנית וחוקית של ייצוג (ההסתדרות אינה בנויה לעסוק בעצמאים שאין להם מעסיק) ואפילו גופים כמו להב - לשכת ארגוני העצמאים - אינם יכולים לסייע להם בגלל המגבלות שמטיל הממונה על ההגבלים.

במצב זה אין לעצמאים אלה לאן לפנות, אלא לקבל החלטה לבצע שביתה, למרות שהם יודעים היטב כי השבתה זו עלולה להזיק רק להם. דיון בנושא התקיים בפני וביוזמת יו"ר ועדת הכלכלה, פרופ' אבישי ברוורמן, אך נציגי החברות לא הראו כל סימן של נכונות לבוא לקראת מתרגמי הכתוביות, תוך ניצול (סמוי מהעין) של העובדה כי הם עצמאים - וככאלה אין ביכולתם להגן ולייצג את עצמם.

מתרגמי הכתוביות מייצגים בעיה רוחבית בעולם העבודה הישראלי. בשעה שהשכירים מוגנים באמצעות רשת ממונפת של חוקי עבודה, מערכות אכיפה אגרסיביות של משרד הכלכלה, הסכמים בין מעסיקים לעובדים והסכמים קיבוציים; השירות הציבורי "לוחץ" את נותני השירותים העצמאים להפחית מעלות עבודתם באמצעות הכוח העומד לרשותו, והתאגידים הגדולים לכאורה לא מתאמים מחירים, אך משום מה כולם לוחצים בזכות כוחם את העצמאים הקטנים - בכל המקצועות.

והממונה על ההגבלים ממשיך בשלו - שרק לקבוצה זו במשק העבודה אסור להתאגד למען ייצוג האינטרסים שלו מול מזמיני עבודה כמו תאגידים, ממשלה וגופים עסקיים חזקים.

להב תשקול לפנות לבג"ץ בעניין מתרגמי הכתוביות, אך הגיעה השעה ששר הכלכלה יבחן לעומק את עניין חלקם של העצמאים והפרילנסרים בשוק העבודה וזכויותיהם.

הכותב הוא מנכ"ל להב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker