מוסיקה ככלי לשינוי חברתי

כמי שמתגורר בפריפריה ופועל עם גוף הנמצא בפריפריה, אני יודע כי לפעילות מוסיקלית עם ילדים ובני נוער יש תפקיד משמעותי בהתפתחותם ובהפיכתם לאנשים קשובים יותר

עופר סלע
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עופר סלע

ונצואלה, על העוני, הפשיעה והדמוקרטיה המקרטעת שבה, איננה בשנים האחרונות מדינה שהעולם נושא אליה את פניו. אבל לצד כל צרותיה, יש בוונצואלה דברים שכדאי גם למדינת ישראל ללמוד מהם.

חוזה אנטוניו אבראו הוא איש אשכולות במלוא מובן המלה - כלכלן, פוליטיקאי, מנצח ופסנתרן - כישורים שחברו להם יחדיו להקמת מפעל חברתי יוצא דופן שפועל בוונצואלה זה כבר 39 שנה.

מפעל חייו של אבראו הוא "אל סיסטמה" - "השיטה", רשת של תזמורות ומרכזי מוסיקה לילדים ונוער ברחבי ונצואלה. החזון של אבראו היה פשוט - להקים בכל שיכון עוני מרכז ללימוד מוסיקה ולתת למוסיקה למשוך אליה ילדים שבמקום להסתובב ברחובות מוכי הפשיעה ולהיגרר בעצמם לאלימות, לסמים ולפשע, יתחילו ללמוד לנגן בגיל צעיר ויצטרפו לתזמורת שהיא עולם קטן בפני עצמו שמחייב שיתוף פעולה, הקשבה והבנה.

ממשלת ונצואלה, שבאותה תקופה של אמצע שנות ה–70 של המאה הקודמת הלאימה את עתודות הנפט שלה, נתנה את המימון לפרויקט שהצמיח מאז מוסיקאים מחוננים רבים. נכון להיום יותר מ–300 אלף ילדים, רובם משכונות עוני, לוקחים חלק בפעילויות תזמורות הפועלות במסגרתו.

אבראו ניסח את חזונו כך: "בואו נגלה לילדים את יופיה של המוסיקה, והמוסיקה תגלה להם את יופיים של החיים". חזון שקרם עור וגידים והציל את חייהם של מאות אלפי ילדים.

השיטה של "השיטה" אומצה במדינות רבות, בהן ארה"ב ובריטניה, ובזעיר אנפין גם בישראל. כאן מתנהלים כמה פרויקטים שמובלים לרוב על ידי תזמורות ומיוזמתן. פרויקטים אלה, כמו גם אחרים, תלויים ביעילותם הנקודתית של הגופים וברצונם להיות מעורבים בהם.

ואולם למרות כל הכוונות הטובות, אנחנו עדיין רחוקים מאוד מהחזון של אבראו, והסיבה המרכזית לכך היא כמו תמיד, היעדר תקציב. ההצלחה של אבראו לא נבעה רק מהחזון והרעיון, אלא מהצלחתו לרתום לרעיון את הממשלה בוונצואלה, שמממנת 90% מעלויות הפרויקט. ממשלת ונצואלה נרתמה למימוש חזונו של אבראו מתוך הבנה כי מוסיקה יכולה לעשות שינוי חברתי, וכך באמת היה.

כמנכ"ל הסימפונייטה הישראלית באר שבע, וכמי שהיה בעברו יו"ר בית ספר ויו"ר ועדת החינוך במועצה האזורית יואב, ברור לי הפוטנציאל הגלום בפעילות תרבותית לילדים ובני נוער. זו מסייעת במניעת אלימות, בלמידה כיצד להקשיב וביכולת ליצור שיח משמעותי והרמוניה.

אני רואה את ההבנה כי בכדי להגיע לשלמות, צריך לפעול יחד, להקשיב ולהבין אחד את השני. כמי שמתגורר בפריפריה ופועל עם גוף הנמצא בפריפריה, אני יודע כי לפעילות מוסיקלית עם ילדים ובני נוער יש תפקיד משמעותי בהתפתחותם ובהפיכתם לאנשים קשובים יותר.

באחרונה הוקם המטה להצלת התרבות בישראל על ידי פורום מוסדות תרבות, שח"ם (ארגון השחקנים בישראל) ואמ"י (איגוד אמני ישראל), שאליו הצטרפו איגודי היוצרים השונים. המטרה שלשמה אנו נאבקים היא הגדלת תקציב התרבות לכדי 1% מתקציב המדינה. זהו יעד לא מגלומני, כי אם כזה הקיים ברוב מדינות העולם המערבי. מדינות משקיעות בתרבות כי הן מבינות שלא מדובר במותרות, כי אם בהכרח לכל חברה בריאה. למרבה הצער, ההבנה הזו עדיין לא נקלטה אצל מקבלי ההחלטות בישראל.

תרבות ומוסיקה הן בסיס החיים. "אל סיסטמה" הוכיחה עד כמה גדול כוחה של המוסיקה ועד כמה ביכולתה לשנות את מסלול חייהם של ילדים. בואו ננסה גם כאן לעשות שינוי באמצעות מוסיקה. לתת לילדים בכל רחבי ישראל את הצ'אנס להסתייע במוסיקה כדי לשנות את מציאות חייהם.

כדי לעשות זאת, צריך להבין כי תרבות אינה מותרות, כי אם הכרח וזכות יסוד של כל ילדה וילד באשר הם, ולתת לכך ביטוי גם במסגרת קביעת סדרי העדיפויות התקציביים של מדינת ישראל.

הכותב הוא מנכ"ל הסימפונייטה הישראלית באר שבע וחבר פורום מוסדות תרבות ואמנות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker