הדרך הטובה ביותר לדאוג לכסף שאתם חוסכים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הדרך הטובה ביותר לדאוג לכסף שאתם חוסכים

אין על הרגולטור לפעול בשוק באמצעות מגבלות או קביעת מחיר. תפקידו היא ליצור מנגנונים בשוק שישרתו את טובת העמית

8תגובות

אגף שוק ההון באוצר, בראשות דורית סלינגר, העביר לאישור ועדת הכספים את טיוטת ההוראות להגבלת ההוצאות הישירות ל-0.25% מהיקף הנכסים המנוהל שגופים מוסדיים רשאים לגבות מחוסכים - בנוסף לדמי הניהול. ההוצאות הישירות הללו זכו לכינוי "כפל דמי ניהול" שכן הן מתווספות לדמי הניהול הקיימים. הוצאות אלו מוטלות על החוסכים בגין הוצאות הקשורות בניהול השקעות של הגופים המוסדיים את כספיהם ובכלל זה מדובר בהוצאות של המשקיעים המוסדיים על דמי ניהול שמשולמים לגופי השקעות זרים.

האם אין דרך טובה יותר לדאוג לכספיו של העמית? כמובן, שהדרך הקלה, הנוחה והקליטה היא לקבוע מגבלה באופן שרירותי. מגבלה זו נשמעת טוב לאוזן הציבורית אך בחינה מדוקדקת תגלה שהיא שטחית ועלולה לגרום לתוצאה הפוכה מזו המקווה.

אם נחזור לדיון הציבורי המתנהל סביב נושא זה נגלה שהטיעון המרכזי של אלה הגורסים שיש לקבוע מגבלה כזו היא בחוסר היכולת של גופי ההשקעה השונים להביא תשואה עודפת מעבר לזו המתקבלת בניהול פאסיבי המנוהלת לרוב באמצעות תעודות סל. ולכן, לטענתם, אין להעביר את ההשקעות לשם שכן הם גובים דמי ניהול יקרים שלא לצורך. טענה זו מתבססת על מחקרים שונים שבדקו ומצאו כי הניהול האקטיבי, בו נגבים דמי ניהול גבוהים יותר מאשר הניהול הפאסיבי, לא הצליח להביא לתשואה עודפת לעמיתים ולכן השקעה זו בעיני המתנגדים דינה להיפסל.

אך הדיון הזה שגוי ביסודו. הדיון הציבורי לא צריך להתקיים באם הניהול הפאסיבי טוב יותר מהניהול האקטיבי שכן יש מחקרים לכאן ולכאן המציגים תוצאות שונות. אף צד לא יכול לנצח בוויכוח הזה שכן הגופים המנהלים השקעות אקטיביות תמיד יציגו מחקרים התומכים בכך שהם הצליחו להביא לתשואה עודפת מזו שמתקבלת בהשקעה באמצעות השקעה פאסיבית. וגופי ההשקעה הפאסיביים תמיד יטענו שאין צורך בהשקעה אקטיבית כי זו לא מצליחה להביא תשואה עודפת. ויכוח זה עתיק מקדמת דנא ואין דרך לנצח בו.

קופת חיסכון

כיצד אפשר להתגבר על המכשול הזה שמביא את הדיון למבוי סתום? הפתרון הוא בהעמדת ההשקעה הפרטנית למבחן התוצאה. כך, למשל, ניתן יהיה לקבוע, כי אחת לתקופה הדירקטוריון של הגוף המוסדי יבחן את התועלת שהושגה לעמית ביחס להוצאה וכך יינתן דין וחשבון לכל הוצאה ביחס לתועלת שהיא הביאה לעמית. מנגנון זה בהכרח ישרת את טובת העמית. הוצאות שאי אפשר להצדיק יחוסלו מתיק ההשקעות ולעומת זאת הוצאות שהניבו תשואות עודפות יישארו בתיק ההשקעות.

ניתן גם להגביר את השליטה, הפיקוח והאחריות על היקף ההוצאות לדמי ניהול המשולמים בהשקעה בחו"ל באמצעות חלופות אחרות, שיבטיחו שימוש מושכל ויאזנו את טובת העמיתים. לדוגמה, הדירקטוריון יקבע ויפקח על מגבלת ההוצאות הישירות - ככלל או ביחס להשקעות זרות בפרט - ומגבלה זו תפורסם לעמיתים. במילים אחרות, הגוף יקבע לעצמו את המגבלה שנראית לו נכונה. במידה שקופה חורגת מהמגבלה, כל השקעה נוספת בחריגה תאושר לעניין ההוצאות הישירות על ידי ועדת ההשקעות והדירקטוריון יקבל דיווח תקופתי על כך.

בסיס הפיתרון המוצע כאן מובנה על הרעיון לפיו אין על הרגולטור להתערב בצורה בוטה בשוק באופן שעלול להביא לעיוותים שונים. במקום זאת, יש לתת לשוק להבין כי ישנה כאן בעיה ולהציב עבורו כלים להתמודדות איתה באופן שבו שהרגולטור סבור שיש לפתור אותה. במילים אחרות, אין על הרגולטור לפעול בשוק באמצעות מגבלות או קביעת מחיר. תפקידו היא ליצור מנגנונים בשוק שישרתו את טובת העמית.

הכותב הוא עורך דין המתמחה ברגולציה על השקעות המוסדיים ונציגן של קרנות זרות הפעילות בישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות