הפוטנציאל הכלכלי העצום של הציבור הערבי - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפוטנציאל הכלכלי העצום של הציבור הערבי

הדרך להתמודד עם הבעיות הכלכליות של היישובים הערביים היא להציב את החברה הערבית כיעד לפיתוח כלכלי

5תגובות

כל אימת שעולה סוגיית מצבן הכלכלי הקשה של הרשויות המקומיות הערביות, תמיד נזרקת לאוויר התשובה האולטימטיבית - "שיעורי גבייה נמוכים". מחקר חדש של החוקרות מיכל בליקוף וספא אגבריה שנערך בחסות מרכז אינג'אז לקידום השלטון המקומי בחברה הערבית ועמותת סיכוי, מצא שהמציאות מורכבת הרבה יותר.

המחקר בדק שתי שאלות מרכזיות: בכמה היתה גדלה הכנסתם של היישובים הערביים אילו בסיס החיוב במס שלהם היה כשל היישובים היהודיים הסמוכים; ובכמה היתה גדלה הכנסתם של אותם יישובים, לו שיעורי גביית הארנונה בהם היו זהים לאלה של היישובים היהודיים?

התוצאה היתה ברורה: השוואת בסיס המס היתה מביאה לגידול של 833 מיליון שקל בהכנסות, ואילו השוואת שיעור הגבייה היתה מביאה להכנסה נוספת של 130 מיליון שקל בלבד.

עופר וקנין

הנתונים מוכיחים כי גם אם קיימת בעיה של גבייה חסרה שחשוב שהרשויות הערביות יתמודדו עמה, הבעיה המרכזית היא בסיס חיוב המס הנמוך של תושביהן, שמרוויחים פחות ולכן גם זכאים להנחות ומשלמים פחות.

לצד חיובי המס הנמוכים, סיבה מרכזית נוספת למצבן הכלכלי הקשה של הרשויות הערביות היא היעדר אזורי תעשייה ומסחר בסדר גודל נרחב. עיירות פיתוח יהודיות גובות בין פי שישה לפי עשרה יותר ארנונה לתעשייה פר נפש, ובין פי חמישה לפי שמונה ארנונה לעסקים מאשר רשויות ערביות סמוכות להן.

שני גורמים אלה הם למעשה אחד: המחסור במוקדי תעשייה ומסחר ברשויות הערביות וסביבתן גורם להיעדר הכנסות בארנונה, לצד מחסור במקומות תעסוקה לתושבים. הרשויות הערביות הן דוגמה טובה למקום שבו המדינה נאלצת לשאת בנטל הכלכלי שהתושבים לא מסוגלים לעמוד בו. הגיע הזמן שהמדינה תפסיק להיות אדישה למעמד הכלכלי הנחות של החברה הערבית, גם כי זה הדבר הנכון לעשות וגם מכיוון שלא מדובר בבעיה ערבית בלבד. ההשקעה הנמוכה בתשתיות חינוך, תעסוקה ותחבורה בחברה הערבית, יוצרת דורות של מצוקה שבמקום להיות יצרניים, נסמכים על המדינה.

הדרך להתמודד עם הבעיות הכלכליות של היישובים הערביים היא להציב את החברה הערבית כיעד לפיתוח כלכלי - לקדם תעשייה ומסחר, לשפר את מערכת החינוך, לבנות מערכת תחבורה ציבורית יעילה ועוד. צריך לעשות זאת כי הנתונים הכלכליים הם חד־משמעיים - הציבור הערבי מהווה כ–20% מכלל האזרחים, אך חלקם בקרב העשירון העליון הוא כ–2% בלבד. נתון זה מלמד לא רק על האפליה הכמעט ממוסדת כלפי המיעוט הערבי, אלא גם על הפוטנציאל הכלכלי העצום הטמון בציבור הערבי.

החברה והכלכלה הישראלית זקוקות לשינוי גישה. מגישה של בידול, הסתגרות וחשדנות, לגישה של שיתוף וקידום. המדינה מתחילה להבין שרשויות ערביות הנמצאות במשבר מתמשך, כלכלי וחברתי, מהוות נטל עליה ולכן יש ניצנים של שינוי בקונספציה מצד מוסדות השלטון המבינות שלא ניתן להמשיך בכיוון הזה.

ככל שיינתנו בידי הציבור הערבי כלים טובים יותר כדי למצות את יכולותיו - ירוויח המשק כוח אדם איכותי, שתרומתו למשק וחלקו בתוצר הלאומי יהיו גדולות יותר ותקטן התלות שלו בתקציבי מדינה, הן אישית והן יישובית.

ככל שיותר צעירים וצעירות ערבים ישתלבו במערכת העסקית הישראלית, כך ייפתח בפניה בהדרגה שוק חדש. ככל שהדבר ייעשה בצורה מקיפה יותר, כך הוא יתרום גם לחיזוקו הכלכלי של המיעוט הערבי וליצירת אופק תעסוקתי חדש לבני הדור הצעיר. גידול חלקו היחסי של המגזר הערבי בעוגת ההכנסות יביא אתו גידול בכושר הקנייה, וכמובן שגם להעלאת בסיס המס של תושבי היישובים הערביים ואתו העלאת הכנסות הרשויות.

הכותבת היא מנכ"לית מרכז אינג'אז, המסייע ניהולית לראשי הרשויות הערביות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות