נבחרת הדירקטורים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נבחרת הדירקטורים

דמיינו שבמקום לפרסם משרה ספציפית, למיין מאות קורות חיים, לראיין עשרות אנשים כדי בסוף לבחור אדם אחד, תהיה למערכת רשימה של מועמדים איכותיים, מתאימים, מוכשרים ומנוסים, אשר אותם יוכלו לזמן למשרה מתאימה

7תגובות

בנובמבר האחרון יצאה רשות החברות להליך חד פעמי לאיתור מועמדים מתאימים לכהונה כדירקטורים בחברות ממשלתיות, במטרה לגייס 500 דירקטורים חדשים לחברות הממשלתיות בהליך פתוח לציבור.

לאחר פחות מחודש, ב-4 בדצמבר 2013, נסגרה ההרשמה לנבחרת. 13,708 אנשים הגישו מועמדות - מספר עצום ביחס לכמות הנדרשת, הרשמה שמצביעה על צמא יוצא דופן מצד הציבור האזרחי בישראל לקחת אחריות ולהשפיע, ואולי מרמזת על האפשרויות המעטות העומדות בפני אותו ציבור לממש רצון זה.

בהמשך אותו הליך, רשות החברות סיננה, מיינה ובחרה 500 דירקטורים פוטנציאליים לטובת הנבחרת, ונבחרים אלה יושמו בחברות הממשלתיות בהתאם לצורכיהן. ואולם בשל היותו של ההליך חד פעמי, שאר המועמדים (בחישוב פשוט, 13,208 אזרחים) קיבלו תשובות שליליות ולמעשה "נמחקו" מהמערכת.

על היציאה למהלך הנבחרת שרתה אווירה של התחדשות, ניקיון כפיים ומקצועיות, ואולם לא מעט אנשים שנכנסו להציג מועמדותם לנבחרת מצאו את הקריטריונים נוקשים ולכאורה מרחיקים אוכלוסיות שלמות, כמו בכירים במגזר השלישי וצעירים.

תומר אפלבאום

מבירור עמוק של ההליך הפנימי, מסתבר שהמהלך החד פעמי של הקמת הנבחרת התקיים לטובת איוש עמדות ספציפיות אשר חסרו בחברות ל-2014. בדיעבד מסתבר שזו היתה יריית הפתיחה למהלך שישנה את פני החברות הממשלתיות ויכול להוות השראה לשינוי כלל שיטת האיתור והגיוס של המגזר הציבורי.

מאגר לאומי, בשיטה הקלאסית, נפתח פעם או יותר בשנה לכלל הציבור, אשר עוברים הליך מיון ובעקבותיו נכנסים לעתודה זמינה לשם איוש מיידי בעמדות מקצועיות שונות לפי צורכי המערכת.

למעשה, הקמת מאגר דירקטורים לאומי יאפשר לכלל הציבור בישראל להציע את מועמדותו ולהיות חלק בכיר וקובע בצביון של 98 החברות ממשלתיות בישראל (בתחומים כמו ביטחון, מים, חשמל, תחבורה, דלק גז, נפט וחקלאות).

אין ספק שהיתרון של שיטת המאגר כפי שהיא נהוגה במדינות אחרות פותרת כמעט באופן מוחלט את אתגרי הסחבת, המאפיינים בצורה כל כך מעייפת את המערכות הציבוריות. אולם בתוך השיטה הזו טמונה עוד בשורה: פתיחות המערכת כלפי אזרחיה וקריאה מעשית ויומיומית לציבור בישראל לקחת חלק במערכות השפעה. השיטה מגלמת בתוכה את המהפך המשמעותי ביותר שעובר עולם התעסוקה כולו בשנים האחרונות: מגיוס פסיבי לדפוסי גיוס מודרניים ואקטיביים.

דמיינו שבמקום לפרסם משרה ספציפית, למיין מאות קורות חיים, לראיין עשרות אנשים כדי בסוף לבחור אדם אחד, תהיה למערכת רשימה של מועמדים איכותיים, מתאימים, מוכשרים ומנוסים, אשר אותם יוכלו לזמן למשרה מתאימה. זה אולי נשמע כמו גן עדן של משאבי אנוש, אך בפועל מדובר בשיטה עובדת ופועלת.

מאגר לאומי אינו המצאה ישראלית. זו שיטת גיוס הנהוגה ברבות ממדינות המערב המתפתחות - מדינות אשר מבינות את הערך של התחדשות מערכות ההשפעה ואת הצורך ליצור כניסה סיסטמתית של הון אנושי כמפתח לשיפור, חיזוק ואפקטיביות של המערכות הציבוריות.

ארגון מעש פועל בשנה האחרונה לפתרון חידת התחדשות השירות הציבורי בישראל. שיטת המאגרים אותרה על ידינו אחרי מחקר בין לאומי בקרב מדינות OECD כשיטה מובילה בגיוס הון אנושי איכותי במגזר הציבורי.

מאגר הדירקטורים יכול להוות מהלך הראשון מבין נוספים של הקמת מאגרי איכות לשירות המדינה ולשירות המוניציפלי. מאגרים אלה ימקסמו את האיכויות הרבות הקיימות בהון האנושי במדינה משלל המגזרים ובכך יסללו את הדרך לשירות ציבורי איכותי, חזק, משתפר ומתחדש.

הכותבת היא מנכ"לית ארגון מעש, לחיזוק והתחדשות השירות הציבורי בישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות