קרטל הרגולטורים דואג בעיקר לעצמו

כפי שהדברים נראים כיום, היקף הרגולציה בישראל רק ילך ויגדל, בעיקר בשל האופן שבו הרגולטורים מתייחסים לתפקידם

מוטי שפירא
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מוטי שפירא

צדק ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כשאמר בכנס התעשיינים כי "יש 200 רגולטורים בישראל, וכל אחד מהם מסתכל רק על התחום הצר שלו". ראש הממשלה אף הגדיר מושג חדש בענייני ממשל: "קרטל של רגולטורים" - והתחייב לפעול לצמצום הרגולציה, לייעולה ולביטול רגולציות כפולות. אין ספק, דברים כדורבנות. למרבה הצער, אלה בינינו העוסקים בנושא ומנהלים מגע ישיר עם הממשלה מתקשים להאמין שהתקדמות ממשית בוא תבוא.

לפני כארבע שנים התחיל חיים שני, מנכ"ל האוצר דאז - איש מוכשר ורציני - לטפל בפרוצדורות הנכללות במדדים הבינלאומיים של עשיית עסקים. זה היה טיפול ממוקד, לא כללי ולא מערכתי, בדיוק כמו שהישראלים אוהבים – תכל'ס. קבוצה של רגולטורים ישבה על המדוכה במשך כמה שנים, אבל שום דבר לא זז. נהפוך הוא, מנכ"ל האוצר הבין שאין לרגולטורים כל כוונה, רצון או סמכויות לשנות משהו. אין הם מודעים לצרכיו של בעל העסק או הצרכן, וכל מעייניהם נתונים להם עצמם ול"אינטרסים הציבוריים", שאינם אלא תפישת העולמם החד־ערכית. במקביל לתהליך שכשל, פעלו כמה מראשי אגף התקציבים באוצר לקיים רפורמה ברישוי עסקים – מהנושאים המכבידים והיקרים ביותר על בעלי עסקים. גם ניסיון זה הסתיים בכישלון חרוץ, ופרט לפקיד אחד במשרד הפנים שמזיז כמה דברים, מאומה לא השתנה.

רגולציה חכמה, מאוזנת ויעילה אינה עניין "טכני". היא האופן שבו פקידי ממשלה ונבחרי ציבור מפנימים את חלקם בכלכלה ובחברה, ובה בעת נקודת איזון בין היכולת של עסקים ושל אינדיבידואלים להכריע לגבי עצמם ולגבי סביבתם. יש גם הטוענים כי רגולציה היא עניין של עמדות פוליטיות וחברתיות - השמאל הכלכלי תומך על פי רוב בהגברת הרגולציה (בעיקר על המגזר העסקי), בעוד הימין סבור שיש "להסיר את הכבלים" מצווארם של בעלי עסקים ולתת להם לפעול בחופשיות.

כפי שהדברים נראים כיום, היקף הרגולציה בישראל רק ילך ויגדל, בעיקר בשל האופן שבו הרגולטורים מתייחסים לתפקידם, אך לא מעט מהסיבות הבאות: ח"כים מודדים את הצלחתם במספר החוקים שהם מצליחים להעביר; רגולטורים מעצבים רגולציה שיותר מכל שומרת עליהם מפני מצבים קשים ומשמרת את כוחם (לכך מתייחס ראש הממשלה בדברו על קרטל של רגולטורים); וגם "הרמת המסך" בידי בתי המשפט והטלת אחריותיות (Accountability) על פקידי ממשלה רק תגביר עוד יותר את הרגולציה.

צילום: אי־פיצילום: AP

סיבה נוספת היא שאין בממשלה אדם המשמש אחראי לרגולציה. עשרות הצעות חוק, ממשלתיות ופרטיות, מגיעות מדי שבוע לשולחן ועדת השרים לחקיקה, ללא כל התייחסות לעלות החוקים וללא בדיקת נחיצותם. כמו כן, ממשלות ישראל לדורותיהן נרתעות מטיפולים מערכתיים, שאולי נדמים בעיניהן פחות מדי תכליתיים. אלא שלעתים, ללא טיפול מערכתי ההישגים המדינתיים קטנים ביותר.

משרד ראש הממשלה, בשיתוף הארגונים הכלכליים, מנסה כעת להוביל פיילוט לחיבור בין הרגולציה, העסקים והרגולטורים. זהו ניסוי קטן שספק אם יביא לתוצאות מרשימות. לא נותר לנו אלא לחכות לנאום הבא של ראש הממשלה, שבו לא רק יתאר את הבעיה, אלא גם יסמן את הפתרונות ויוביל באופן אישי את השינוי הכלל ממשלתי.

הכותב הוא מנכ"ל להב – לשכת ארגוני 
העצמאים והעסקים בישראל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker