המדינה מפלה לרעה תוצרת מקומית במכרזים ממשלתיים

בזמן שבמרבית מכרזי הממשלה והחברות הממשלתיות בישראל אין העדפה ליצרנים ישראלים ואלה נאלצים להתמודד אל מול ספקים ממדינות המערב, ללא הטבה כלשהי ממדינתם, ליצרנים ישראלים אין למעשה דריסת רגל אמיתית במכרזים מקבילים

יוסי לוי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

הממשלה ובכלל זה החברות הממשלתיות הן הקניין הגדול ביותר במשק. היקף הרכש הממשלתי עמד בשנת 2013 על 100 מיליארד שקל ולכן אין ספק שאין חשוב ממנו לתעשייה הישראלית. הממשלה מבצעת את רכישותיה על פי חוק חובת המכרזים, אשר במסגרתו הותקנו תקנות להעדפת תוצרת הארץ ולחיוב ברכש גומלין.

אמת, יש במדיניות העדפת ייצור מקומי, חסרונות ובראש ובראשונה ייקור הרכש הממשלתי, פגיעה בתחרות, עידוד חוסר יעילות וכיו"ב. בשל כך אימצה ישראל, במסגרת ארגון הסחר העולמי, לצד רוב מדינות המערב אמנה (GPA) שמטרתה להביא לביטול העדפה של ייצור מקומי במכרזים ממשלתיים, כך שכיום לא ניתנת העדפה למציע ישראלי ברוב המכרזים ממשלתיים, אם מתמודדים מולו גם מציעים ממדינות המערב ובמיוחד מארה"ב ומהקהילה האירופית.

מטרת האמנה הייתה להביא לפתיחת הרכש הממשלתי של המדינות החתומות על האמנה לתחרות שווה וללא אפליה, כך שתיווצר תחרות של ממש בין ספקים מקומיים וספקים זרים. ישראל הצטרפה לאמנה בשל מטרה אחת ויחידה מבית מדרשו של משרד האוצר: כדי להוזיל את הרכש הממשלתי ולא כדי לפתוח שווקים חדשים ליצרנים ישראלים. ואכן האמנה לא הביאה בשורה כלשהי ליצוא הישראלי, ולראיה במשך למעלה מ- 20 שנות קיומה של האמנה אין ולו דוגמא אחת שיצרן ישראלי זכה במכרז ממשלתי-אירופי בזכותה.

והטעם הברור לכך הוא שלמרות שהאמנה חלה על מכרזים ממשלתיים אירופאים, באותן מדינות עדיין קיימת העדפה ברורה, במישרין או בעקיפין, של יצור מקומי אירופי. בארה"ב לעומת זאת ניתן למצוא דוגמאות של יצרנים ישראלים הזוכים במכרזים פדרלים אבל לאו דווקא בזכות האמנה, אלא בזכותם של הסכמים בילטרליים בין ישראל לארה"ב.

שר הכלכלה, נפתלי בנטצילום: אוליבייה פיטוסי

לעומת חוסר התועלת המוחלטת ליצרנים הישראלים מהאמנה בשווקי הרכש הממשלתי הבינלאומי, לספקים ממדינות המערב ובמיוחד מהקהילה האירופית עדנה רבה במכרזים ממשלתיים ישראלים ובכלל זה בפרויקטי תשתית עצומים, מאחר והם זוכים להתמודד בהם כאמור ללא העדפה ליצרנים ישראליים, כשווים אל שווים.

מצב דברים זה הוא האבסורד בהתגלמותו; בזמן שבמרבית מכרזי הממשלה והחברות הממשלתיות בישראל אין העדפה ליצרנים ישראלים ואלה נאלצים להתמודד אל מול ספקים ממדינות המערב, ללא הטבה כלשהי ממדינתם, ליצרנים ישראלים אין למעשה דריסת רגל אמיתית במכרזים מקבילים ובמיוחד במדינות הקהילה האירופאית, מאחר ושם מתקיימת העדפה ברורה לטובתם של היצרנים המקומיים.

הנה כי כן כל התועלות הקיימות לכאורה באמנת הרכישות הממשלתיות בבואו לבטל אפליה במכרזים בין ספקים מקומיים לספקים זרים אינן מתקיימות בכל הקשור לתעשייה הישראלית; בישראל היא איננה נהנית מהעדפה במכרזים ציבוריים, אך לעומת זאת במדינות האמנה ובמיוחד, במדינות הקהילה האירופית, היא איננה זוכה לשוויון של ממש לעומת יצרנים מקומיים אירופאים.

בתקופה שבה נסגרים מפעלי תעשייה רבים ועובדי תעשייה רבים מוצאים עצמם מחוץ למעגל התעסוקה, חייבת הממשלה לחזק את מנגנוני העדפת תוצרת הארץ ואפילו לשקול היפרדות מאמנת הרכישות הממשלתיות, שרב נזקה על תועלתה. יש להתפלא על השר בנט, אשר מידי פעם מעלה על נס את חשיבות הדוגמא האישית, אבל לא נוקף אצבע כדי שממשלת ישראל תתן דוגמא לאזרחיה בהעדפתה לרכוש מוצרים כחול לבן.

וגם על ההסתדרות יש להתפלא, אשר תמיד נזעקת לאחר שכלו הקיצין בהיסגר מפעלים, בשעה שהיא הראשונה שהייתה צריכה להיאבק על חיזוק מנגנוני העדפת תוצרת הארץ עוד בטרם פורענות של סגירת מפעלים ופיטורי עובדים.

הכותב הוא שותף-מייסד ומנהל במשרד לוי, מי- דן ושות', ויועמ"ש מטה כחול-לבן של התאחדות התעשיינים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker