עיראק מתנדנדת בין פחי האשפה לזהב השחור - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עיראק מתנדנדת בין פחי האשפה לזהב השחור

"מדוע אנחנו צריכים להיות מעורבים במדינה שבה איש הורג את רעהו", תמה בשבוע שעבר חבר הקונגרס האמריקאי, "מדוע איננו מניחים להם להרוג זה את זה" ■ הדברים הללו העבירו צמרמורת בגבן של חברות הנפט האמריקאיות

3תגובות

"קיבלתי עבודה בשדה הנפט של רומיילה בדרום עיראק, מציעים לי 180 אלף דולר לשנה, פלוס נסיעות והטבות, ביחד זה יוצא כ–220 אלף דולר לשנה. האם זה שכר ראוי? אני טכנאי בדרג בינוני עם עשר שנות ניסיון", שואל גולש הודי באחד מאתרי חיפוש הג׳ובים המיועדים לתושבים זרים.

"השכר בסדר גמור. אני עצמי עבדתי ברומיילה במשך שבעה חודשים אבל עזבתי בגלל השחיתות של הנבלות האלה. עכשיו אני עובד בשדה נפט אחר, מרוויח חצי מזה, אבל מרוצה", השיב לו גולש בפורום. "כמה בטוח לעבוד עכשיו בבצרה?" שואל גולש אחר. "בסך הכול הביטחון האישי בסדר. הם לוקחים אותך לעבודה ומחזירים אותך עם ליווי חמוש, כך שאין כל בעיה. אבל תצטרך להישאר בתוך מחנה המגורים ולא לצאת העירה (לבצרה) בגלל בעיות ביטחון", כותב גולש נוסף. "בעבור חבר'ה כמונו, יוצאי יחידות צבאיות שהשתפו במלחמה בעיראק, זהו פתרון מצוין. מקבלים אותנו לעבודה ומשלמים היטב, אפילו שאין לנו השכלה. היתרון שלנו הוא שאנחנו מכירים את עיראק", ממליץ עוד גולש.

שדות הנפט של עיראק נהפכו בשנים האחרונות לאבן שואבת לעובדים זרים, רבים מהם חסרי הכשרה או השכלה מקצועית, שנהנים משכר שלא היו יכולים לחלום עליו בארצות מוצאם - ולא רק עובדים ממדינות העולם השלישי, אלא גם אירופאים ואמריקאים. אבל בעיר בצרה, המרוחקת כמה עשרות קילומטרים משדה הנפט של רומיילה, שאותו מפתחות חברות נפט זרות, החיים שונים תכלית השינוי.

אתר האינטרנט "ניקאש", שפועל במימון שהוא מקבל מגרמניה, מדווח בין השאר על מכת מקבצי הנדבות שפשתה בעיר: ״נשים מסממות את ילדיהן כדי שייראו גוססים, וכך יניבו נדבות רבות יותר מהעוברים והשבים. בפתחי מסגדים מתחוללים עימותים בין נשים על מקומות טובים לקיבוץ נדבות״ - עיסוק שהשתלטו עליו כנופיות מקומיות שמחלקות ביניהן את האתרים הטובים. כשליש מאזרחי בצרה חיים מתחת לקו העוני, ורבים מהם עוסקים בליקוט מזון ובגדים מפחי אשפה בשכונות העשירות. גם כאן נפוצה מלחמת שליטה על מדרכות ועל מרכזי איסוף האשפה, ופקידי עירייה גובים תשלום בעבור העלמת עין מן העוסקים במלאכה. החיים האמיתיים בבצרה, ובעיראק כולה, שונים מאוד ממספרי המאקרו שמתפרסמים על המדינה. שיעור הצמיחה הגבוה, יותר מ–10% ב–2013, ומרחב ההשקעות העצום, שואב אמנם משקיעים זרים, אבל המצב הביטחוני הרעוע, המלחמה שנמשכת חודשים ארוכים במחוז אנבאר שבמערב המדינה ופיגועי הטרור, שהגיעו ב–2013 לרמתם ב–2008, מונעים מעיראק לממש את פוטנציאל הרווח הכלכלי הטמון באדמתה.

התחזיות מעוררות קנאה. על פי דו״ח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, עיראק צפויה להפיק כ–6 מיליון חביות נפט ליום ב–2020, פי שניים מרמת התפוקה כיום, ותגיע לכ–8 מיליון חביות ליום ב–2035, שיכניסו לה כ–5 טריליון דולר במחירים הנוכחיים. ואולם, כדי לממש את הרווחים הללו היא תזדקק להשקעות בסך כ–530 מיליארד דולר. לקוחות לא חסרים לעיראק. סין, למשל, הודיעה כי היא מתכוונת להגדיל ב–60% את היקף קניותיה מעיראק, ל–850 אלף חביות ליום, ועל פי הערכת הסוכנות לאנרגיה, הנתח יגדל הסיני ל–1.5 מיליון חביות ליום ב–2020.

רויטרס

עיראק, על פי התחזיות, תיהפך ב–2030 לספקית הנפט השנייה בגודלה בעולם, אחרי רוסיה, ובכך תאפיל על שכנותיה איראן וסעודיה. "מדוע אנחנו צריכים להיות מעורבים במדינה שבה איש הורג את רעהו", תמה בשבוע שעבר חבר הקונגרס האמריקאי, הרפובליקאי דאנה רוהרבאצ׳ר, בשימוע שהתקיים בבית הנבחרים בעניין עיראק, "מדוע איננו מניחים להם להרוג זה את זה. עשינו שם מספיק". הדברים הללו העבירו צמרמורת בגבן של חברות הנפט האמריקאיות, שמושקעות במאות מיליוני דולרים בעיראק, כמו אקסון־מוביל, ששלטה עד לאחרונה ברבע משדה נפט שליד בצרה (באחרונה מכרה חלק משליטתה לסין).

אמנם חלקן של החברות האמריקאיות בתעשיית הנפט העיראקית קטן יחסית, והן מעדיפות להשקיע בחבל הכורדי, שבו רמת הביטחון גבוהה, אבל החברות הללו היו רוצות מאוד שהממשל האמריקאי ישקיע הרבה יותר בביסוס ביטחונה של עיראק - אם לא בחיילים, שנסוגו ממנה לפני שנתיים, אז לפחות בנשק מתקדם ובמודיעין. החברות מתקשות לקבל את הפרדוקס שלפיו אמריקה, ש״שחררה״ את עיראק משלטונו של סדאם חוסין והשקיעה יותר מ–60 מיליארד דולר בשיקומה (לא כולל הוצאות המלחמה, הנאמדות בכ–6 טריליון דולר בעיראק ובאפגניסטאן), לא תוכל ליהנות מפירות הנפט דווקא מסיבות ביטחוניות. משיכת ידה של ארה"ב מעיראק פירושה שהאוצרות שטמונים באדמה עלולים לעבור לידיים רוסיות וסיניות.

חלומות הרווח הללו אינם נוגעים בינתיים למקבצי הנדבות בבצרה. הם יודעים היטב שגם כאשר יגיעו הרווחים הגדולים, הם יעברו לכיסיהם של מי שנהנים מהכסף הגדול עד כה - שרים, מנהיגים עדתיים, פקידים בכירים ומאפיונרים פוליטיים, שגרפו מיליארדי דולרים בעסקות מושחתות. אבל אולי האשפה תהיה אז איכותית יותר, ושיירי האוכל מזינים יותר; אולי כך יחלחל הנפט גם אל השכבות העניות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות