מרוב רפורמות לא תהיה למידה משמעותית

אנחנו נמצאים אחרי שלל רפורמות שאף אחת מהן לא באמת מציירת בפנינו איך ייראה החינוך בעתיד ■ שרים ומנכ"לים נכנסים ויוצאים מתפקידיהם, וגם משקיעים את מרצם ונשמתם כדי לשפר את מערכת החינוך ■ אבל מתי תגיע הממשלה שתחליט להוביל שינוי שלא יגרור אחריו עוד רפורמות?

שמעון עמר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

האם הרפורמה של משרד החינוך "עולים כיתה – למידה משמעותית" היא משמעותית במתכונתה הנוכחית וכפי שהוצגה בתקשורת?

המעבר של מוקד הדיון מהישגים גרידא אל נושא הלמידה המשמעותית וחיזוק הרכיב הרגשי בלמידה ראוי לשבח. עם זאת, אין זו השעה למלים ודיבורים, כעת השעה למעשים. לצערי, אנחנו עדיין נמצאים בשלב שבו רק מדברים. מדברים על "חברת מופת", "עליית כיתה", "למידה משמעותית", אמירות חשובות שאין כמותן, מעודדות, מדרבנות ומאתגרות, אבל עדיין רק מלים.

אנחנו נמצאים אחרי שלל רפורמות, יוזמות ברוכות לכשעצמן, שעדיין אף אחת מהן לא באמת מציירת בפנינו איך ייראו פני החינוך בעתיד. שרים ומנכ"לים נכנסים ויוצאים מתפקידיהם, ומביאים בכנות רבה את כוונותיהם הטובות והאמיתיות. הם משקיעים את מרצם ונשמתם לשיפור פני מערכת החינוך ופני החברה, והתאמתה לצרכים הנחוצים למשק ולכלכלה העתידיים. מתי תגיע הממשלה שתחליט כי תוביל לשינוי המשמעותי והנחוץ וחשוב כל כך, כך שבלפחות עשור לא תוצע שום רפורמה אחרת.

על אנשי המקצוע, החוקרים, פקידי הממשל והפוליטיקאים להסתכל סביב, ולהבין שמה שקורה במציאות היומיומית של הכלכלה הגלובלית הוא הרפורמה האמיתית, שדה הקרב המודרני. כמו המרחב העסקי היצרני, עם השיתופיות שבו, התחרות הבינלאומית בקרב המדינות המפותחות היא המודל לביצוע הרפורמה בחינוך. על מקבלי ההחלטות להבין כי אם לא נביא את העולם הזה אל תוך סביבת הלמידה הבית ספרית, סופנו יהיה להימנות עם מדינות העולם השלישי.

שר החינוך, שי פירון. יש במערכת יותר מדי אגוצילום: מוטי מילרוד

שיסתכלו ויראו כיצד בחינוך לגיל הרך, בגני טרום חובה וגני חובה, מתקיימת למידה משמעותית, ללא אג'נדות, ללא תוכניות לימוד ודיסציפלינות ממוקדות ומשמעותיות, ללא מנהלים ומפקחים שמכתיבים כיצד ללמוד. שם מקיימים ומקדמים את הלמידה הנדרשת ואת ההתפתחות המשמעותית שניתן למצוא בסביבה כל כך לא מחייבת ושונה מגן לגן.

במה שונים המורים בבתי הספר מהגננות בגני ילדים? ההבדל הוא המסגרות המנהלות: גורמים רבים המעורבים, החל במועצה להשכלה גבוהה והוועדות לפיתוח תוכנית לימוד, שבהן יושבים חוקרים מהאוניברסיטאות שלא היו יום אחד בסביבות העבודה האמיתיות של החיים; תקציבאים שמחליטים מה לא לממן אף שאין להם מושג מה נדרש ומה צריך; מפקחים, מנהלים וסגני מנהלים, רכזים ויועצים פדגוגיים, ולבסוף מורים, עשרות ומאות אנשים המעורבים עד לדגש הנמצא באות של המלה בטקסט הנלמד.

כך זה לא יעבוד. המנגנונים כבדים מדי, חופש היצירתיות כמעט שאינו קיים, ולמידה משמעותית עם כל כך הרבה אגו המעורב בה לעולם לא תתקיים.

אני מזמין את אנשי החינוך, האקדמיה והפוליטיקאים להסתכל על היחידות המובחרות בצבא, חברות היי־טק ואפילו ישיבות, שבהן יודעים להעניק את הלמידה המשמעותית. כל הגורמים והמוסדות האלה מזמן למדו לא לסמוך על מערכת החינוך שתביא אליהם בוגרים טובים, מוצלחים ומוכשרים כדי לעסוק במה שגורם להצלחתן. הם לקחו על עצמם להכשירם על פי דרכם.

הכותב הוא ראש המכללה האקדמית להכשרת מורים אוהלו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker