באיראן מלקקים את פצעי אחמדינג'אד

תקופת שלטונו של אחמדנג'אד תיחרט בזיכרון הקולקטיבי האיראני כאחת התקופות הרעות ביותר בתולדותיה של הרפובליקה האסלאמית ■ האירוניה היא שדווקא מדיניותו הכלכלית היא זו שתרמה להכרח האיראני לחתום על הסכם הגרעין, כך שהנשיא שקידם בבהילות את פרויקט הגרעין הוא גם זה שתורם עכשיו לבלימתו

צבי בראל

מורשתו של הנשיא לשעבר מחמוד אחמדינג׳אד ממשיכה לטלטל את איראן, ונראה שהיא תיחרט היטב בזיכרון הקולקטיבי האיראני כאחת התקופות הרעות ביותר בתולדותיה של הרפובליקה האסלאמית. לא חולף יום שבו כלי תקשורת איראניים אינם מפרסמים עוד ועוד מידע על התנהלותו שדירדרה את איראן אל פי התהום הכלכלית.

הסיפור האחרון מתאר כיצד אחמדינג׳אד השתמש במשטרת איראן כדי לעקוף את הסנקציות כשביקש מהמשטרה למכור חלק ממכסות הנפט שלה ולהזרים את התמורה במזומן לקופת המדינה. מפקד משטרת איראן, אסמעיל אחמדי מוקדם, סיפר לסוכנות הידיעות איסנא כי המשטרה עדיין חייבת למדינה כ–185 מיליון דולר תמורת הנפט שמכרה וכי רק עכשיו היא תתחיל להחזיר את חובותיה. אבל זהו חוב קטן יחסית להשקעה האדירה, נכון יותר, לבזבוז חסר התקדים, בפרויקט השיכון מהר (Mehr) שיזם אחמדינג'אד ושנועד לספק למעוטי יכולת דיור בר־השגה.

הפרויקט החל ב–2007 לאחר שהממשלה החליטה להעניק קרקע בחינם ברחבי המדינה ליזמים ולקבלנים בתמורה לבניית דירות זולות, ואילו לרוכשי הדירות היא העניקה משכנתאות בערבותה למשך 99 שנה. היקף המשכנתאות שחילק הבנק האיראני לשיכון היה יותר מ–10 מיליארד דולר, כסף שהיה אמור לממן את רכישתם של 1.5 מיליון יחידות דיור. ואולם, שש שנים אחרי תחילת הפרויקט מתברר שהקבלנים זנחו חלק גדול מהבניינים לאחר שקיבלו את הכסף; יותר מ–200 אלף דירות שהושלמו אינן מחוברות לתשתיות של מים, חשמל וביוב; האינפלציה הדוהרת, שהגיעה ל–30% כיווצה את יכולתם של בני המעמד הבינוני לרכוש את הדירות או לשלם את המשכנתאות. כך, שכונות שלמות שנבנו במסגרת הפרויקט נותרו כשלדי בניינים בלבד, חלקם עדיין בשלב יציקת היסודות, בעוד הבנק שהלווה את הכספים נותר ללא יכולת גבייה מהשוכרים או מהמדינה, שקופתה הידלדלה.

ממשלתו החדשה של הנשיא רוחאני החליטה לעצור את הפרויקט הבזבזני שגרם למשבר נזילות עוד לפני שהסנקציות על איראן הוסיפו את משקלן הכבד. שר הכלכלה האיראני, עלי טייבניה, דיווח כי ״הממשלה הקודמת ניפחה את הנזילות בשוק מ–22 מיליארד דולר ל–142 מיליארד דולר בגלל הפרויקט הזה, ובכך גרמה ישירות לגידול האדיר באינפלציה. חמור מכך, הממשלה לוותה כספים מהבנק המרכזי כדי לממן את תוכנית הסובסידיות שלה - אבל לא החזירה את חובה לבנק״.

שוק באיראן. הגירה פנימית בלתי נשלטת שהצמיחה פרברי עוניצילום: Bloomberg

הבעיה עכשיו היא כיצד להשלים את הדירות שנמצאות בבנייה ואיך לסייע לרוכשים לשלם את חובותיהם כשגלגלי המשק עדיין לא החלו להסתובב ולייצר מקומות עבודה חדשים, למרות האווירה החיובית שיצר הסכם הגרעין. אחת הדרכים היא להטיל מסי רכישה ואגרות חדשות על רוכשי הבתים, אבל צעד כזה עלול לפגוע ברוכשים חדשים, מה גם שחלק גדול מהדירות כבר נרכשו על הנייר, בעיקר בידי ספקולנטים שהשתמשו בבעלי זכויות רכישה כמתווכים. דרך אחרת שתנקוט הממשלה היא הקצאה של 3.1 מיליארד דולר כדי להשלים את הדירות בבנייה בלי להוסיף עליהן דירות חדשות. את הסכום היא תחלק לתשלומים במשך 70 שבועות, בהנחה שבתקופה הקרובה יתחילו להגיע הכספים המוקפאים בבנקים בחו״ל כחלק מהסכם הגרעין.

אבל זוהי רק טיפה בים החוב הציבורי שיש למדינה. הפרויקט הכושל גם גרם לטלטלה חברתית קשה, שכן הוא נועד לצמצם את צפיפות האוכלוסייה בערים הגדולות ובעיקר בטהרן הבירה, על ידי פיזור התושבים בשכונות החדשות. ערים אלה סבלו בעשורים האחרונים, מאז המהפכה, מהגירה פנימית בלתי נשלטת שהצמיחה פרברי עוני גדולים. ואכן, חלק מתושבי שכונות העוני פנו לרכוש את הדירות החדשות, אולם כשהתברר להם שהבתים הנאים שהובטחו על הנייר הם לא יותר מהזיה, הם החלו להטיח ביקורת קשה בממשלה והפכו לאיום פוליטי - שהצטרף ללחציהם של אנשי עסקים ותעשיינים שאיבדו את נכסיהם במהלך שנות הסנקציות.

דיור בר־השגה היה אחת מהתחייבויות היסוד של המדינה בתקופת אחמדינג׳אד, וגם ממשלתו של רוחאני הדגישה עם מינויה כי היא תמשיך לדבוק ב״עיקרון הקדוש להבטיח בית לכל אזרח״. אבל להתחייבות הזאת אין עדיין כיסוי כספי והחשש הוא שגם כאשר יוסרו הסנקציות באופן מלא ואיראן תוכל למלא מחדש את קופתה מהכנסות הנפט, יעברו שנים עד שמשבר הדיור יגיע לפתרונו.

להערכת כלכלנים איראנים הדרך הקצרה יותר תהיה לשכנע משקיעים זרים, בעיקר חברות בנייה, לבוא לאיראן ולבנות דירות למגורים, אבל גם לאותם משקיעים תצטרך המדינה להעניק ערבויות שיבטיחו את השקעתן. חברות כאלה, בעיקר מטורקיה ומהמפרץ הפרסי, מכינות אמנם תוכניות עבודה לכניסה מסיבית לשוק המקרקעין באיראן, אבל כל עוד הסנקציות בתוקף אין משמעות רבה לערבויות המדינה. האירוניה היא שדווקא מדיניותו הכלכלית של אחמדינג׳אד היא שתרמה באופן משמעותי להכרח האיראני לחתום על הסכם הגרעין, כך שהנשיא שקידם בבהילות את פרויקט הגרעין הוא גם זה שתורם עכשיו לבלימתו.

אישה איראנית משקיפה על טהרןצילום: AP

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker