לילדים שלנו צפוי עתיד קודר - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לילדים שלנו צפוי עתיד קודר

ברבע האחרון של המאה ה-20, אם היתה לנו תעודת בגרות, התקבלנו לאוניברסיטה ומשם הדרך היתה סלולה למשרה יציבה ולחיים סבירים

13תגובות

לילדים שלנו מצפה עתיד אפור. הם יתקשו לקנות דירה, יתאמצו לגמור את החודש, יתמרנו בין עבודה למשפחה, ולבסוף ייצאו לפנסיה ארוכה של דלות.

קשה לעכל את זה, כי נוח להדחיק ולקוות שאיכשהו הכל יסתדר. אבל אם נעצום עיניים נחטא לתפקידנו כהורים. אנחנו חייבים להתעורר ולצייד את ילדינו בכלים שיסייעו להם לצלוח את דרך החתחתים שבפניהם.

ההורים שלנו ידעו את הנוסחה - תעודת בגרות ותואר ראשון. ברבע האחרון של המאה ה–20, אם היתה לנו תעודת בגרות, התקבלנו לאוניברסיטה ומשם הדרך היתה סלולה למשרה יציבה ולחיים סבירים. אבל מרגע שכולם הבינו את זה, כל מנהל בית ספר חתר להגדלת אחוז הזכאות, בכל עיר קמה מכללה, וכך נמוג לו היתרון היחסי.

כיום הקצב אחר, ומחליפים עבודה אחת לכמה שנים. הילד יצטרך להיות מסוגל ליפול ולקום, ללמוד ולהתחדש. מי שיתחרה מולו על המשרה הוא כבר לא רק זה שיושב לידו בכיתה, אלא העולם כולו. ברבע הראשון של המאה ה–21 שוק העבודה עובר מהפעלת מיומנות לשימוש מושכל בידע, ולשם כך צריך ללמוד, לשאוף, להתאמץ, להתמיד ולהצטיין.

דודו בכר

מבחינה אישית, ילדינו יזדקקו לחוסן נפשי, להתמודד עם כישלון, לנסות שוב ושוב בלי להתייאש, ולהיות מסוגלים להרים ראש ולא לוותר. לכן כשאנו אומרים להם "למה להתאמץ, מה ייצא לך מזה", או "איזה גאון של אבא, הצלחת בבחינה בלי להתכונן", וגם "עזוב, הבחינה לא חשובה, מה המורה הזאת כבר מבינה" - אנחנו פוגעים בהם פגיעה אנושה.

מבחינה חברתית, כשהם ספונים בחדרם מול המחשב, ילדינו כבר גדלים בכפר גלובלי שמתקשר מכל מקום ומסביב לשעון. לשם כך הם זקוקים לידיעת שפות ולשליטה בטכנולוגיה, אבל גם להיות מסוגלים להשתלב מהר בסביבות חדשות, להכיר ולפעול בתרבויות מגוונות, לנהוג בהקשבה, בסובלנות ובכבוד כלפי השונים מהם, ולשתף עמם פעולה.

מבחינה לימודית, רמה בסיסית במקצועות היסוד היא הכרחית, אבל כבר מזמן אין בה די. חמש יחידות באנגלית ובמתמטיקה הן מקפצה, ולצדן חיוני להתמחות בתחום שייתן ערך מוסף. החל בפיזיקה ומחשבים, עבור בערבית או מנדרינית, וכלה בכל תחום שבו לילד יש פוטנציאל מיוחד. כיום שם המשחק הוא כבר לא זכאות לבגרות, אלא "תעודת בגרות איכותית".

כהורים יש לנו יכולת לעזור ולהשפיע הרבה מעבר למה שאנחנו חושבים. לכן, אל לנו להסתפק בפלסתרים כמו חוג מחשבים, קייטנת אנגלית ומורה פרטי למתמטיקה. עלינו להתוות לילדינו תמונת עתיד בהירה ועקבית, לחבור למוריהם בבית הספר, ויחד אתם לעזור לילדים להציב יעדים שאפתניים ולהיות שם בשבילם כדי לדחוף, לעודד, להאמין ולתמוך.

גם להחלטה היכן להתגורר יש משמעות גדולה. היא תקבע מי יהיו חבריו ואילו כישורים בין־אישיים יפתח. אם נבחר משיקולי נוחות לגור ליד אנשים שדומים לנו ומתפללים עמנו באותו בית כנסת, יש סיכון שנמנע מהילד יכולות חיוניות. זו אחריות שלנו לחשוף אותו לשונות ולמגוון כדי שיידע שאפשר ומותר לחשוב גם אחרת, וכדי שיוכל להיפתח ולהתחבר בקלות.

בוודאי תגידו שעם גנים, קשרים, יוזמה ומעט מזל, לא צריך את כל המאמץ הזה. ובכלל, לא כולם יכולים להצטיין ולהתבלט ואפשר להסתפק במועט ולחיות חיים מלאים, שלווים וטובים. כל זה היה בוודאי נכון בעבר, אך הגיע הזמן להקיץ מהאשליה, כי הפערים ההולכים וגדלים בחברה מוכיחים שלאורך זמן אין דרך קיצור.

אנו מורישים לילדינו עולם ששמיו קודרים, ולא רק בגלל החור שיצרנו באוזון. הזמן דוחק, ועד שהממשלה תבצע תיקונים עמוקים בשיטה, עלינו לדאוג לילדים כדי שתרמילם יהיה מתאים לדרך שבפניהם.

הכותב הוא מנכ"ל קרן טראמפ לחינוך



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות