אסור להקל ראש בשמירה 
על יציבות הבנקים

לידתה של רגולציה, ושל החמרה ברגולציה, היא בדרך כלל תוצאה של משבר בשווקים המפוקחים

מאיר חת
מאיר חת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

אילן פלטו (TheMarker, 23.1.14, "מדלגים על הבורסה - בגלל הרגולציה") מאשים את הרגולציה בכך שחברות רבות נוטשות את הבורסה ורק מעטות מבקשות לגייס הון ולרשום את המניות למסחר בתל אביב; ולמירב ארלוזורוב (TheMarker, 23.1.14, "לא במשמרת שלי") יש ביקורת על מדיניות הפיקוח הנוקשה מדי של המפקח על הבנקים, החוסמת כניסה של מתחרים חדשים לענף הבנקאות.

אני מוכן לקבל את הטענה שלעתים יש הגזמה גם בהוראות רגולטוריות וגם ביישומן. כדי לטפל בהפרזות כאלה, יש לקיים מדי זמן בדיקה של מערך הרגולציה על יסוד הערכת השפעתו על יעילות השוק ועל ההגנה הניתנת למשקיעים ולמפקידים. עם זאת, כדי להבין את הדברים לאשורם, יש לשאול כיצד הגענו למערך רגולטורי שיש בו אולי החמרות מוגזמות.

לידתה של רגולציה, ושל החמרה ברגולציה, היא בדרך כלל תוצאה של משבר בשווקים המפוקחים. הפיקוח על שוק ניירות הערך בארה"ב נולד בעקבות המשבר הגדול של שנות ה–30 במאה שעברה. אז גם הוחמר הפיקוח על מערכת הבנקאות והונהג ביטוח הפיקדונות הפדרלי. מערך הפיקוח ההדוק נמשך עשרות שנים אך התרופף בהדרגה, בעיקר בלחץ התחרות בשווקים. שנות ה–70 וה–80 של המאה שעברה היו עידן הדה־רגולציה – הסרת הפיקוחים - בארה"ב ובמדינות רבות אחרות.

המפקח על הבנקים, דודו זקןצילום: תומר אפלבאום

ואז תכפו שוב המשברים – משבר אנרון והמשברים בשווקים הפיננסיים. אלה הולידו את חוק סרביינס־אוקסלי, ואחר כך את חוק דוד־פרנק, הכוללים החמרות רגולטוריות מרחיקות לכת. כבר נשמעת ביקורת לא מעטה על הידוק הפיקוח, ויש להניח שבהדרגה יהיו הקלות, וחוזר חלילה.

מי שמבקש לבחון את השאלה 'כמה רגולציה צריך' חייב לזכור שהרגולציה אינה מערכת הפיקוח היחידה על ההתנהלות העסקית של הגופים המפוקחים. קיים גם מעגל של רגולציה פנימית, שאותה אמורים לבצע אלה הנקראים "שומרי הסף" – דירקטורים, רואי חשבון ומבקרים פנימיים. ככל שמערכת הרגולציה הפנימית יעילה יותר, פוחת הצורך בפיקוח מתערב של רשויות הפיקוח הממלכתיות. יש להכיר בכך שהתנהלות החברות הבורסאיות והמשקיעים המוסדיים הזמינה התערבות רגולטורים חיצונית. אילו גילו החברות יותר ריסון בתגמול מנהליהן, האם היה צורך בחקיקה בעניין שכר הבכירים? אילו גילו המשקיעים המוסדיים יותר אחריות ומקצועיות, היו נמנעות כמה מן התספורות הגדולות, ולא היה צורך בהנחיות שהוצאו על פי מסקנות ועדת חודק.

אי יעילותו של הפיקוח הפנימי היא תוצאת התופעה שעליה עומדים אלעד מן ואיתי פייגנבאום (TheMarker, 23.1.14, "את מי משרתים הדירקטורים") – דירקטורים שהם עושי דברם של בעלי השליטה. ברור שקשה לצפות שאלה יפעילו פיקוח יעיל על ממניהם. כל עוד לא יהיה בדירקטוריונים רוב של דירקטורים שאינם תלויים בבעלי השליטה, לא נוכל לראות בהם שומרי סף אמיתיים.

יש מקום לבחון דרכים לשיפור השירות וקידום התחרות בענף הבנקאות, אך מסופקני אם הצעתה של ארלוזורוב להקל על כניסת בנקים חדשים למערכת היא הפתרון לכשלי התחרות בשוק זה. טוב היה אילו בנקים בינלאומיים גדולים היו רוצים להיכנס לישראל, אך אלה ששקלו זאת העריכו כי ספק אם העסק יהיה רווחי. בנק אינטרנטי הוא ללא ספק ניסוי שראוי לעשותו. עם זאת, יציבות מערכת הבנקאות היא נכס שצריך להיזהר מלסכנו. ארלוזורוב טוענת במאמרה שפשיטות הרגל הבנקאיות שהיו (שתיים מהן בתקופה שבה הייתי מפקח על הבנקים) לא גרמו לזעזועים של ממש. היא שוכחת שבכל המשברים הבנקאיים נתנה הממשלה פיצוי מלא למפקידים. ללא פיצוי זה, תוצאות המשברים היו יכולות להיות חמורות בהרבה. התוצאות ההרסניות שהיו למשבר הפיננסי מ–2008 במרבית ארצות המערב מלמדות שלא כדאי להקל ראש בשמירה על יציבות מערכת הבנקאות.

הכותב היה המפקח על הבנקים 
ויו"ר דירקטוריון הבורסה

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker