המאבק החברתי המנצח של 2013 - יצוא הגז

תוצאתו של המאבק עד כה אינה מוגדרת כניצחון על ידי יוזמיו, אבל את השלכותיו עוד תשפוט ההיסטוריה

ציפי איסר איציק
ציפי איסר איציק

2013 תיזכר מהבחינה הסביבתית כשנה של המאבק הציבורי על הגבלת יצוא הגז הטבעי. מבין כל המאבקים הסביבתיים והחברתיים שהתרחשו בשנה האזרחית החולפת, ובהחלט היו כאלה רבים ומגוונים, אין ספק שדווקא המאבק הזה כחלק ממאבק רחב יותר על הזכויות במשאבי הטבע של ישראל, ממחיש בצורה הכי טובה תהליך ציבורי שעבר על החברה הישראלית בשנה האחרונה ומפגין את רענון הנושאים שעל סדר היום של התנועה הסביבתית בישראל.

אז מה יש במאבק הזה שמזכה דווקא אותו בתואר במאבק הסביבתי של השנה? בראש ובראשונה יש בו היבטים חברתיים מובהקים, שנותנים משמעות קונקרטית לקשר שבין צדק חברתי לבין צדק סביבתי. אם עד היום הקישור שנעשה בין הדרישה המוכרת "העם דורש צדק חברתי" לבין המאבק של פעילי סביבה לצדק סביבתי היה רופף, הרי שהחזית המשותפת במאבק על הגבלת יצוא הגז המחישה שמדובר בשני היבטים של אותה אידיאולוגיה.

הפגנה נגד יצוא הגז, ביוני 2013צילום: אסף ברנר

שנית, יש במאבק זה מתן משמעות כלכלית קונקרטית לאמירה הסביבתית העקרונית. למעשה, זהו מאבק סביבתי ערכי, שנוהל בין היתר בשפה כלכלית מובהקת. אם המאבק הסביבתי עד כה היה באופן כללי מאבק שבא לבטא תפישת עולם ירוקה, הגיע המאבק הזה וחייב את הפעילים לאמץ את השיח הכלכלי ולתרגם את השקפתם למספרים. המאבק הזה התנהל לא רק ברחובות, כי אם גם בפני ועדות של כלכלנים ומומחים ובפני ערכאות משפטיות, ולכן היה צריך להסתייע בחוות דעת כלכליות ובחישובים אקונומטריים.

שלישית, המאבק מעלה היבטים שנויים במחלוקת ברמה השלטונית, הן בנוגע ליחסי הכוח בין הכנסת לממשלה והן בנוגע למאזן הכוח שבין ההון לשלטון. כך בין היתר עלו על סדר היום שאלות כבדות משקל באשר להיקף זכותם של היזמים ליהנות מרווחי משאבי הטבע הציבוריים שהפיקו ובאשר לעיתוי מימושה, אל מול היתרונות שזכאית הקופה הציבורית והציבור בכלל לקבל מרווחים אלה. במקביל, נחשפה חולשת יחסי הגומלין שבין הממשלה, שקיבלה החלטה על היקף יצוא הגז הטבעי, לבין הכנסת, שלא עלה בידה לנקוט כלים פרלמנטריים בעלי השפעה לגיבוש ההחלטה - טענה שאף הובאה לדיון שיפוטי בפני בג"ץ.

רביעית, יש במאבק היבטים צרכניים הקשורים לאופן שבו יושפע משק החשמל בכלל ומחיר החשמל בפרט מההחלטה בנושא. אחת הטענות המרכזיות שהוציאה את הפעילים לרחובות היתה הטענה שיצוא מוגבר של גז טבעי יוביל בהכרח למחירי חשמל גבוהים יותר, בגין הצורך להשתמש בדלקים מיובאים ויקרים יותר. במאבק זה הבשילה התודעה הצרכנית מאז ימי מחאת הקוטג', שפרצה בעקבות עלייה במחירי המוצרים, לתובנה ברורה שיש צורך לבטא את המחאה הצרכנית בשלב קבלת ההחלטות מראש, שכן יש בהן כדי להשפיע על המחירים העתידיים. לכן, המאבק נושא אופי של הקדמת התרופה למכה הצרכנית הצפויה.

חמישית, יש במאבק זה היבטים ביטחוניים אסטרטגיים הקשורים לתלות של העולם המערבי במקורות אנרגיה גלובליים, שמקורם במקרים רבים ממדינות טרור. לכן, הטיעון שהתייחס לצורך להבטיח עצמאות אנרגטית למדינת ישראל והפסקת התלות ביבוא דלקים למשק החשמל, היה חלק מטענות המפגינים.

לאור כל אלה, המאבק הזה ראוי להיזכר כציון דרך חשוב בספר דברי הימים של התפתחות החשיבה הסביבתית של ישראל, ואחד האירועים הבולטים של השנה החולפת. הוא מצביע על הפנמה של תודעת המחאה החברתית של קיץ 2011 בחברה הישראלית, תוך הבשלתה של הדרישה האמורפית לכדי מאבק ציבורי קונקרטי. הוא ממחיש את ההתפתחות של התפישה הסביבתית והרחבת היקף הדיון הסביבתי הציבורי גם לזירה הכלכלית המובהקת, והוא גם מהווה מוקד חיבור בין סביבה, חברה וכלכלה בציר של צדק חלוקתי.

ראוי לציין כי תוצאתו של המאבק עד כה דווקא אינה מוגדרת כניצחון על ידי יוזמיו, אף שיש בה הישגי ביניים בלתי מבוטלים (הפחתת היקפי היצוא, למשל) - אבל את מלוא משמעותו והשלכותיו עוד תשפוט בוודאי ההיסטוריה.

הכותבת היא ראש המרכז לדיני הגנת הסביבה במכללה האקדמית נתניה

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ