הגיע זמן המחאה של אוהבי העתיד - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הגיע זמן המחאה של אוהבי העתיד

המחאה הבאה תהיה של דור הביניים שמחזיק את המדינה ■ בני 30 ו–40 פלוס עם שניים ושלושה ילדים ■ גברים ונשים שעובדים מבוקר על לילה ורואים בסוף החודש כיצד מחצית שכרם הולכת למדינה שלא עושה עבורם דבר

5תגובות

העדפת ההווה על פני העתיד היא תופעה התנהגותית ידועה, ומשמעותה היא קושי לדחות סיפוקים גם אם המחיר העתידי יהיה גבוה.

כמו פוליטיקאים קלאסיים, ראש הממשלה, שר האוצר ושאר ממשלת ישראל סובלים מהעדפת הווה ברורה. גם פקידי האוצר חושבים במונחים של שנה־שנתיים קדימה ורואים מול עיניהם כיצד מאזנים תקציב שנתי, ולא משנה מה יהיה המחיר בעתיד.

במחקר שערכתי עם ד"ר אייל להב ופרופ' שוש שהרבני, מצאנו כי העדפת עתיד מגבירה את הנטייה לצאת למחאה חברתית. התוצאה לא מפתיעה, כי מי שחושב יותר על העתיד ומוכן להקריב בהווה - ישתתף יותר בפעילות פוליטית או חברתית למען שינוי בעתידו.

רמי שלוש

כדי להביא לשינוי תפישתי, הציבור שעובד ומשלם מסים צריך לגרום לממשלה להתאהב בעתיד. ממשלה כזו תבין כי רווח גדול עכשיו על פיסת קרקע סופו להביא לפשיטת רגל של ישראלים רבים שלא יוכלו לעמוד בתשלומי המשכנתא (הלא הגיוניים) בעתיד; ממשלה שתבין שהגיע הזמן להילחם בוועדי העובדים החזקים, לעשות סדר ברשויות המקומיות, להגביר את התחרות במשק ולגרום להורדת מחירים גם על חשבון ההווה; ממשלה שתבין כי אם הדברים לא יזוזו כאן מהר, היא לא תשרוד.

המחאה החברתית הבאה לא תהיה של בני 20 פלוס שמחפשים לשכור דירה ברוטשילד. לא מחאה חברתית של כאלה הדורשים מהמדינה לספק להם קצבאות בעוד הם לא עושים דבר לשיפור עתידם. לא מחאה חברתית של סטודנטים הדורשים להפחית את שכר הלימוד.

הפעם המחאה תהיה של דור הביניים שמחזיק את המדינה. בני 30 ו–40 פלוס עם שניים ושלושה ילדים. גברים ונשים שעובדים מבוקר על לילה ורואים בסוף החודש כיצד מחצית שכרם הולכת למדינה שלא עושה עבורם דבר. ישראלים שהיו בצבא, למדו ועשו תואר (ואולי אפילו שניים), אבל לא מצליחים לגמור את החודש ולספק לילדיהם רמת חיים סבירה. ישראלים שרואים כיצד ישראל מספסרת בקרקעות על חשבונם וממשיכה לקחת מהם יותר ויותר מסים. ישראלים שרואים איך משקיעים זרים קונים נדל"ן בעוד שלהם אין איפה לגור במחיר סביר. הפעם הגיע הזמן לצאת לרחובות ולדרוש מהמדינה לשרת את אזרחיה.

זו תהיה מחאה בלי אינטרסים ואינטרסנטים. בלי פרשנים, בלי פוליטיקאים (או כאלה שרוצים להיות פוליטיקאים) ובלי ועדות. מחאה חברתית של אוהבי עתיד, שמוכנים להקריב בהווה כדי לשפר את עתידם ועתיד המדינה שבה הם חיים. מחאה חברתית שתוצאותיה לא יהיה הבטחות חסרות בסיס שמטרתן לסתום פיות ולחלק שאריות. הפעם הרוב הדומם צריך לצאת החוצה ולהפוך להיות הרוב שקובע את סדר היום הכלכלי של מדינתו.

אם סדר היום הכלכלי לא ישתנה במהרה, כל המודל הכלכלי שעליו בנויה ישראל יקרוס. השילוב של עלייה בתוחלת החיים, הפחתה ניכרת בתגמולי הפנסיה, עלייה במחירי הנדל"ן והגידול בהלוואות שהציבור לוקח - אלה הם פצצת זמן מתקתקת. אוהבי ההווה לא רואים זאת, או שלא רוצים לראות זאת. הם דואגים לבחירות הבאות או לתפקיד הבא. הגיע הזמן שדור הביניים ייקח אחריות ויגרום לשינוי בסדר היום הכלכלי של ישראל.

הכותב הוא סגן דקאן בבית הספר למינהל עסקים
 במסלול האקדמי המכללה למינהל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות