חוק הריכוזיות יוצר בעצמו ריכוזיות

המדינה מסרבת להקצות זכויות בשם המלחמה בריכוזיות - כשלא ברור כלל מהי ריכוזיות כלל־ענפית, או מהו קו הגבול אותו אין לחצות

יוסי לוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יוסי לוי

>> בשבוע שעבר סיכמה ועדת הכספים של הכנסת את דיוניה בתזכיר החוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות. הפרק הפותח, "פרק ההקצאות", הוא המשמעותי ביותר בתזכיר, והוא צפוי להוביל למהפכה של ממש בכל הנוגע להתנהלות גופים מינהליים במדינת ישראל ולהכפפתם, לראשונה, למרותו של הממונה על ההגבלים העסקיים.

אם עד היום הממונה פיקח על המגזר הפרטי, הרי שתזכיר החוק צפוי להעניק לו סמכויות פיקוח על הרגולטורים במדינת ישראל, ולהפכו ל"רגולטור־על". בניגוד למצופה, הדיונים בוועדת הכספים בפרק "ההפרטה" התאפיינו בנוכחות דלילה של נציגי המגזר הפרטי. זאת, כפי הנראה, מהחשש שיסומנו כ"טייקונים" בדיונים עמוסי פופוליזם.

במתכונתו המקורית, החוק ייעד שתי סמכויות שונות לשני גופים נפרדים: האחת, פיקוח על ריכוזיות כלל־ענפית, יועדה לממונה על הריכוזיות. השנייה, פיקוח על ריכוזיות ענפית, יועדה לממונה על ההגבלים העסקיים.

לנוכח הביקורת הציבורית שנמתחה על ריכוז הסמכויות בידי אדם אחד, הממונה על ההגבלים העסקיים, הוצעה פשרה שכחלק ממנה איחדו חברי הוועדה את שתי הסמכויות האלה בידי הממונה, אך קבעו כי בכובעו כממונה על הריכוזיות, יפעל הממונה על ההגבלים כיו"ר ועדה שבה חברים מלבדו גם נציגי משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה. עם זאת, הוועדה אינה צפויה להחליף את שיקול דעתו של הממונה, ובסופו של יום מסתמן שהוא יהיה הגורם בעל המשקל המכריע בוועדה.

ועדת הכספים מצביעה על חוק הריכוזיותצילום: אמיל סלמן

חוק הריכוזיות הוא חוק תקדימי, שאין לו אח ורע בעולם. לפי דבריו של הממונה עצמו בפני ועדת הכספים, עדיין לא פותחה בעולם מתודולוגיה כלשהי לבחינת רמת הריכוזיות הכלל־ענפית, ועדיין לא פותחו אמות מידה שלפיהן ניתן לקבוע מהי רמת ריכוזיות גבוהה, כזו הדורשת התערבות מצד הממונה. כלומר מדינת ישראל תהיה המדינה הראשונה בעולם שבה רמת הריכוזיות הכלל־משקית תהיה נתונה תחת משטר רגולטורי, והיא תהיה פורצת דרך בפיתוח מתודולוגיה לבחינת רמת הריכוזיות הכלל־משקית.

בפועל, לאחר שיאושר החוק, הממונה יפקח על הקצאת זכויות מטעם המדינה, כאשר הקצאת זכויות מוגדרת בהצעת החוק באופן רחב ביותר, וכוללת גם הענקת זיכיונות, הרשאות ורישיונות וכן כל חוזה שכחלק ממנו מוענקת זכות משמעותית. כך נהיה עדים למצבים שבהם המדינה מסרבת להקצות זכויות בשם המלחמה בריכוזיות - כשלא ברור כלל מהי ריכוזיות כלל־ענפית, או מהו קו הגבול אותו אין לחצות. הצעת החוק מעוררת כמה קשיים:

1. לא ברור כיצד מצופה מרגולטורים לשקול שיקולי ריכוזיות כלל ענפית כשמדובר בשיקולים שלגביהם לא קיימת מתודולוגיה כלשהי, ולא ברור מהם הכלים המצויים בידי אותם רגולטורים לצורך שקילת שיקולים אלה.

2. הליך ההיוועצות עם הממונה צפוי לארוך זמן רב, מה שיוביל לעיכובים בהקצאת זכויות ולהחמרת הביורוקרטיה.

3. הצעת החוק תגרום למצב שבו לממונה מוקנות סמכויות להתערב בהחלטתם של רגולטורים מקצועיים, האמונים על התחום הנתון לפיקוחם, וזאת חרף העובדה שהממונה שוקל שיקולי תחרות צרים, ואינו רואה את מכלול השיקולים המלא המצוי בפני הרגולטור הייעודי.

4. ריכוז סמכויות מרחיקות לכת שכאלה בידיו של גוף יחיד אינו רצוי, גם כשמדובר ברשות מקצועית כרשות ההגבלים העסקיים. לכן נראה שבמקודם או במאוחר ייאלצו למנות ממונה נוסף, והוא "הממונה על ריכוזיות הממונה על הגבלים עסקיים".

דומה כי החוק שנועד לצמצם את הריכוזיות במגזר הפרטי, עתיד ליצור ריכוזיות יתר של סמכויות אצל הממונה על ההגבלים העסקיים, ריכוזיות שיהיו מי שיגידו, שהיא מסוכנת לא פחות. מכיוון שהחוק ייכנס לתוקפו בתוך שנה מיום פרסומו, יש לקוות ששנה זו תנוצל לשינויי חקיקה שיעניקו כלי בקרה אפקטיביים על החלטות הממונה.

הכותב הוא שותף מייסד ומנהל 
במשרד עורכי הדין לוי, מי־דן ושות'

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker