בציד אחר רווח - אנחנו טרף קל

אם המאמצים להגדיל רווחיות הינם לגיטימיים, אז למה אנחנו אוהבים לשנוא את מי שהרוויח?

ד"ר בריאן פולין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ד"ר בריאן פולין

לא נדמה לי שהדבר מוכח מדעית, אבל נהוג לומר שהאזרח האמריקאי הפשוט מעריץ את עשירי עמו, ואילו האזרח הישראלי מתעב את בעלי המאה המקומיים. אם תופעה זו אכן קיימת אצלנו, כיצד ניתן להסבירה? האם מדובר בקנאה או בצרות עין בלבד? במה אנחנו כל כך שונים מחברנו מעבר לים?

זה לא סוד שהמשק שלנו "ריכוזי". על כך תעיד העבודה ש-93% מענף הבנקאות נשלט על ידי חמישה בנקים בלבד, ואם לא די בכך, גם 90% מהגבינה הצהובה שאנו אוכלים במדינה מיוצרת על יד חברה אחת! דוגמאות נוספות ורבות ניתן למצוא בדו"חות הבנק העולמי, בדו"ח מרכז המחקר של הכנסת, וכמובן בדפים הכלכליים של העיתונים המובילים. אבל האם התחושה של האזרח הישראלי, שהשוק הריכוזי פועל לרעתו, אכן מוצדקת ומגובה בעובדות?

שנים רבות כלכלנים מדברים על העלויות הגבוהות לצרכנים בשווקים ריכוזיים, או ליתר דיוק בענפים ריכוזיים. כשיש מעט מוכרים לצד קונים שאינם מלוכדים, למוכרים יש הרבה כוח מיקוח. יש שיאמרו - אתה לא אוהב את מחירי הגבינה הצהובה של המותג המוביל בארץ, לך תקנה גבינה ממותג אחר! הבעיה היא שתצטרך למצוא גבינה צהובה שכזו קודם. וכך עולה השאלה האם המוכרים בענף ריכוזי או מונופוליסטי (המקרה הקיצוני ביותר של ריכוזיות), בהכרח מנצלים את הצרכנים, או שישנם מקרים שבהם ניתן לטעון שהריכוזיות פועלת דווקא לטובת הצרכן?

צילום: תומר אפלבאום

ישנם שווקים שהם פשוט יעילים יותר כאשר יש מעט מוכרים, או אפילו מוכר אחד בלבד. מצב כזה נקרא "מונופול טבעי". כך לדוגמה בענפי הפקת חשמל והתחבורה הציבורית, לא ניתן לפעול באופן יעיל אם היקף הפעילות הוא מתחת לרף מסוים. אבל חשוב לזכור כי מונופול טבעי רק משרת את האינטרסים של הציבור הרחב, אם מחירי המוצרים והשירותים שהוא מספק נקבעים על ידי גוף שאינו מייצג את האינטרסים של היצרן בלבד - קרי רגולטור.

ואם נחזור לישראל, במבחן התוצאה, במונחים עולמיים אנחנו נהנים מתעריפי חשמל בין הזולים ביותר בעולם בענף שהוא מונופוליסטי. זה כמובן לפחות בתיאוריה, שכן דיון מלא על העלות האמיתית למשלמי המסים בישראל קצרה היריעה מלהכיל.

אז אם ריכוזיות אינה בהכרח דבר שלילי, איך בכל זאת ניתן להסביר הבדלי יחסי עניים-עשירים בין ישראל לבין ארה"ב? מחקרים מגלים שככל שענף ריכוזי יותר, שיעור ההשקעה בחדשנות המוצר עולה ואילו שיעור ההשקעה בחדשנות בתהליך ייצורו יורד. זה נשמע מסובך מאד, אבל כיצד תגלית זו משפיעה על צרכנים כמוני וכמוכם? למעשה, חברות בענפים ריכוזיים אינן נדרשות לגבור על חברות מתחרות, וכך במקום להפוך את המוצרים שלהן לזולים ונגישים יותר על ידי שיפורים בתהליך הייצור, הם הופכים את המוצרים שלהם ל"יוקרתיים" יותר. דמיינו שחדשנות בתהליך הייצור מוזילה לנו את הקוטג' הסטנדרטי הקיים ואילו חדשנות במוצר עצמו מביאה לנו קוטג' עם זיתים או תותים במחיר פרמיום. דפוס פעולה זה חוזר על עצמו שוב ושוב בעוד ענפים רבים.

ד"ר בריאן פוליןצילום: יח"צ

מאמצי הפירמות להגדיל רווחיות באמצעות מוצרים "משופרים" הינם לגיטימיים לחלוטין, ולנו כצרכנים יש זכות לסרב בנימוס לתוספת התותים. זה ה-א"ב של מנהל עסקים שלא לדבר על צרכנות נבונה. וכך שוב עולה השאלה - אם הפירמות פועלות כשורה, מדוע אנחנו כל כך סולדים מעשירי עמנו? לעניות דעתי, זה נובע מכך שכל המאמצים להגדיל רווחיות מתמקדים בלקוחות ולא בהגדלת נתח העוגה על חשבון המתחרה. אנחנו הרי טרף קל.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

הכותב הוא מרצה וחבר סגל במחלקה לניהול ושיווק טכנולוגיה בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker